Chasidut על שמות 19:5

ועוד יותר עמוק, כי בכל דבר המרפא, מקודם צריך לזהר מדברים המביאים לידי חולי כמבואר בשמונה פרקים להרמב"ם, ואם כן במלאכת המשכן שהוא לרפא את החולי של אותו עון, צריך לזהר מהדברים המביאים לידי אותו חולי דהיינו חילול שבת, והבן. ועל פי זה יומתק מאד הרמז של בעל הטורים שכתב "השב"ת "ויאמ"ר, ר"ת וס"ת תורה, ועיין שם איך הרמז הזה שייך לענין שבת. והנה לדבריו קשה למה לא נרמז זה היכי דכתיב עיקר שבת. ולדברי יומתק מאד דנרמז תורה, דראשית המחשבה היה תורה וסוף המחשבה תורה, וגם השבת מטהר התורה כמו המשכן, והבן. והנה כבר כתבנו דהרופא צריך לזהר מהדברים המביאים לידי חולי, וכל שכן שצריך לזהר שברפואה עצמה לא יתערב בו כזה, והנה באותו עון טעו לומר שיש ח"ו השתנות ברצון לפניו, כי שמעו מפי משה (שמות יט ה-ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו' (שמות יט ו) והייתם לי סגולה, וכמבואר בכוזרי דסגלה היינו מדריגה בפני עצמו ממין אדם ואינו מתחלף בפחות ויתר, והיינו יוצא מדרך טבע והמזל והבן, רק שדמו השתנות בזה על ידי שנדמה להם משה מת. והנה צריך להוציא ממחשבתם זאת שח"ו יש השתנות רצון, והנה עשיית המשכן ח"ו יביאם למחשבה זו, כי מעיקרא אמר תביאמו וכו', לזה הקהילם ואמר להם אלה הדברים וגו', דהיינו עשיית המשכן, וכדי שלא ידמו כנ"ל, לזה אמר ששת ימים תעשה מלאכה כנ"ל וביום השביעי וגו', והוא לכאורה משולל הבנה דהא כל קרבנות ציבור דוחין שבת, ומזה תבינו דהטעם הוא לכפר ולכך לא דחי שבת, ואם כן אין כאן השתנות הרצון, והבן.

איש אמו ואביו תיראו וגו'. נודע שלפי סידור הכתוב היה צריך לסיים תירא בלשון יחיד כאשר פתח בלשון יחיד. ונראה על פי המבואר בדברי המפרשים על פסוק (תהלים ל"ד, י"ב) יראת ה' אלמדכם. על דרך משל לאב המזהיר את בנו שלא ילך על הקוצים ועל הברקנים כי יכנו מכות מרדות. והתינוק כן עושה וירא מלילך על הקוצים ההם פן יכנו האב. ויראה זו שטות הוא. כי היה לו לירא יראה האמיתית והוא מה שהאב ירא שלא ילך בנו על הקוצים פן יתחב לו קוץ ברגלו ויכאב לו מאוד. כן בכל העבירות שהזהיר הבורא יתברך את האדם שלא יעבור עליה. כי יודע שזה קוץ מכאוב וסילון ממאיר אל הנשמה אשר לא תוכל לראות את פני אביה מפני אחיזת החיצונים והקליפות בה עד אשר תטהר ותתלבן ותצטרף כצרף כסף. והאדם אשר ירא מלעבור העבירה עבור יראת העונש דומה לילד הזה שירא מהכאת האב ואינו ירא מעיקר היראה אשר בעוברו העבירה בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל מאחיזת החיצונים והקליפות בו ולא יראה את פני ה'. והוא פירוש יראת ה' אלמדכם שאלמד אתכם להיות יראים כיראת ה' מה שה' ירא עבורכם שלא תחלו חולת הנפש ותהיו צריכים לצירוף וליבון עד ראותכם את פני ה'. וזה נקרא יראת חטא שירא מהעבירה גופה שלא תכאב נפשו בעוברו העבירה כי היהלך איש על הגחלים ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו וגו' (על פי משלי ו', כ"ח) כי יתרחק חלילה מאור פני ה' על ידי זה. והנה נודע מה שאמרו חז"ל (זוהר במדבר קי"ט) בפסוק (שם כ"ו, כ"ה) ישמח אביך ואמך אביך דא קודשא בריך הוא ואמך דא כנסת ישראל. ולזה אמר כאן איש אמו ואביו תיראו פירוש שהאיש גופיה וכנסת ישראל וקודשא בריך הוא כולכם תיראו יראה אחת שיבין האיש שלא יהיה ירא יראה אחרת החיצוניות שהוא שטות רק יראת האמת מה שהקב"ה וכנסת ישראל יראים שלא יחלה בניהם עבור העבירה ויתרחק מאתם אשר זה הוא תכלית וקץ כל הרעות כי בהיות האדם מרוחק מאור פניו חלילה ונתפס תחת אחיזת החיצונים, ממילא כל רעות שבעולם באין עליו. ועל זאת חיל ורעדה יאחז את האדם איך יתרחק ממנו ויברח לו אל ארץ אחרת. ולזה אמר הכתוב (ישעיה ל"ג, ו') יראת ה' היא אוצרו שאוצר ה' הוא מי שיש בו יראת ה' מה שה' ירא בזה שיעבור האדם על מצוותיו ולא יראת העונש שהיא יראה החיצוניות הטפשיות שהוא יראת עצמו שלא יענש בחלאים רעים ונאמנים או בשאר עונשים. ה' יתן בלבנו ובלב כל ישראל לירא מפניו ביראת האמת יראת ה' ונהיה מאוצרו ויקויים בנו (שמות י"ט, ה') והייתם לי סגולה אמן כן יהי רצון.

ישנם אנשים גדולים וקטנים שאינם מרגישים חסרון בקרבם, ואף אם מביט בספרי מוסר שמדה זו וזו רעה היא, מ״מ אינו עומד על דעתו שמדה רעה זו נמצאת בו ועליו לתקנה, גם בלבו לא ירגיש לא כאב ולא דאגה ממנה, סימן לא טוב הוא לו, כי כך דרך החולים אם תכבד חוליו לא ירגישה ולא ידע כי חולה הוא, (ועיין בשמונה פרקים להרמב״ם, פרק ג׳). אבל ישנם אנשים ונערים גם במדה כזו, בפנימיותו מתחיל הלב להרגיש כי חסרון זה בו ומתחיל לדאוג ולכאוב, אבל בדעתו ממהר הוא לתרץ א״ע לאמר, הלא אין החסרון בי באופן גרוע כ״כ כמו שמיסר הספר, והמעט שיש בי כמעט מוכרח להיות בי כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וגם זהו שותפו של היצה״ר הוא, ואחריתו זוהם הנפש וחושך הגיהנום הוא. יסוד מחלת שניהם היא, שאינם דורשים מעצמם גדלות, דומה להם שרק הצדיקים הגדולים צריכים לעבוד ולתקן א״ע, וכל איש ישראל כפי שהוא ובאיזה אופן שהוא די לו, כבן סכל שאין אביו מבקש ממנו הרבה ובמעט הטוב שנמצא בו מסתפק. ואף על פשעיו מחפה לאמר, הלא סכל הוא. וטעות גדולה טועה איש כזה. וכבר דברנו לעיל איך על כל אחד לעבוד לעזור ולגלות מן עם ישראל את צדיקיו גדוליו וגאוניו, ואיך השכינה מקוננת על המתרשל. אבל אף אם רק איש ישראל פשוט רוצה להיות, למה זה ישכח מהו ישראל פשוט, ואת התנאי אשר התנה ד׳ עם כל איש ישראל מחוטב עצים עד שואב מים, כשבא בראשית עשיתו אותם לעם ישראל וליתן להם את תורתו לאמור, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים וכו׳ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט ז׳) זהו איש ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש, תנאי התנה הקב״ה ועתה אם וכו׳ רק אם כך תהיו, ישראלים אתם ואם לאו ח״ו וכו'.