Chasidut על שמות 19:6
ליקוטי מוהר"ן
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְכוּ': (שמות י״ט:ו׳)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ליקוטי מוהר"ן
לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות י״ט:ו׳)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ישמח משה
ונ"ל ליישב הכל, על פי מה שאמרתי אהא דכתיב (בפרשת יתרו) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, (שמות יט ד) אתם ראיתם וכו', (שמות יט ו) אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. דיש להבין דפתח בכה וסיים באלה הדברים, והוא כפל הענין במ"ש. ותו דתחילה אמר לבית יעקב, ומסיים אל בני ישראל. ונ"ל דאיתא במדרש (תנחומא בשלח סי' י') אין ישראל נזונין אלא בזכות האמונה. ופירשו המפורשים דצריך להבין אמה דדרשו חז"ל (עירובין כ"ב.) היום לעשותם (דברים ז יא), ומחר לקבל שכרם, ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הא השי"ת שומר תורתו, כדאיתא בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) ושמרו את משמרתי (ויקרא כב ט), אמר הקב"ה אני שומר מצותיה של תורה, והרי כתיב (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו, (ויקרא יט יג) ולא תלין פעולת שכיר. והתירוץ לזה, על פי מה דקיימא לן בחו"מ סימן של"ט סעיף ז' האומר לשלוחו שכור לי פועלים ושכרן, ואמר להם שכרכם על בעל הבית, אין שום אחד מהן עובר על בל תלין, עיין שם. וידוע (מכות כ"ג ע"ב) כי תורה מנין תרי"א צוה לנו משה (דברים לג ד), ושתים מפי הגבורה שמענום. אם כן על התרי"א שכרן על ידי שליח וליכא בל תלין, אבל על השתים מפי הגבורה איכא בל תלין, ומגיע שכר עולם הזה והם יסוד אמונה. וזה שאמרו אין ישראל נזונים אלא בזכות האמונה. ובזה פירש האו"ח בספרו חוות יאיר טובים שנים מן האחד (קהלת ד ט), כלומר השני מצות ששמענו מפי האחד ב"ה, כי יש שכר טוב בעמלם, פירוש מיד בעולם הזה, עד כאן דבריו ושם יבואר. והיינו דכתיב (חבקוק ב' ד) צדיק באמונתו יחיה, והבן. ונקדים עוד מאמר הנ"ל כל הנביאים נתנבאו בכה, מוסיף עליהם משה שהתנבא בכה ובזה הדבר. ועתה נחזה אנן בעת שאמר בבחינת כה בדיבור של עצמו הוה על ידי שליח, אבל בעת שאמר בבחינת זה הדבר ששכינה היה מדברת מתוך גרונו, אם כן הוה ליה על ידי עצמו. ונקדים עוד דקיימא לן (חו"מ סי' של"ט ס"ז) אין בעל הבית עובר בבל תלין, אלא אם כן תובעו, לא תבעו אינו עובר עליו. ולפי זה נראה דלבני עליה אמר משה בבחינת זה הדבר, ואי דהוה על ידי עצמו וצריך ליתן להם שכר מיד, ואם כן לא ישאר להם לעולם הבא, זה אינו אלא אם כן תובעו, והבני עליה בודאי ידעו מעלת עולם הבא כי אין ערוך אליו בעולם הזה, ולא יחליפו עולם עומד נועם מתמיד לעדי עד, בעולם עובר הכלה ונפסד, ולא יתבעו חלקם בעולם הזה, ואם כן תו ליכא בל תלין. אבל המון עם שאין יודעים מעלת עולם הבא, יש לחוש פן יתבעו חלקם בפיהם לתת שכרם מיד בעולם הזה ויצטרך ליתן להם, דבתבעו עובר משום בל תלין וערום ישובו שמה לעולם הבא מבלי כסות ושלמה, והקב"ה חפץ חסד לתת להם שארית בארצות החים בעולם הבא. לזאת היתה מחכמתו יתברך להודיע דרכיו למשה לומר להם בבחינת כה בדיבור של עצמו, ואז הוי שכרו על ידי שליח וליכא בל תלין. וזה אומרו יתברך למשה כה תאמר לבית יעקב היינו פחותי ערך המכונים בית יעקב כידוע, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל דוקא שהם הבני עליה, אליהם תאמר בבחינת אלה הדברים דהוי כמו זה הדבר, דבודאי יותר עדיף השומע בבחינת זה הדבר דהוי מפי השכינה, מהשומע בבחינת כה דהוי דיבור של עצמו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy