מדרש על שמות 19:5

אֲבָל יִשְׂרָאֵל, קֵרְבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּקְרָאָן חֶבֶל וְנַחֲלָה וָחֵלֶק, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ (דברים לב, ט). וּכְתִיב: וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים (שמות יט, ה). וּכְתִיב: וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת (ירמיה ב, כא). וְלָמָּה נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְּחִלָּה בְּיִחוּסֵיהֶן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מַרְגָּלִית מֻשְׁלֶכֶת בְּתוֹךְ הֶעָפָר וּבְתוֹךְ הַצְּרוֹרוֹת. הֻצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לְפַשְׁפֵּשׁ בְּעָפָר וּבִצְרוֹרוֹת לְהוֹצִיא אֶת הַמַּרְגָּלִית מִתּוֹכָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַמֶּלֶךְ לַמַּרְגָּלִית, הִנִּיחַ אֶת הֶעָפָר וְאֶת הַצְּרוֹרוֹת וְנִתְעַסֵּק בַּמַּרְגָּלִית.

הֲבֵן יַקִּיר לִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לְעוֹלָם לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא, בַּכֹּהֲנִים כְּתִיב (שמות מ, טו): וְכִהֲנוּ לִי, בַּלְוִיִם כְּתִיב (במדבר ח, יד): וְהָיוּ לִי הַלְוִים, בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, בַּתְּרוּמָה כְּתִיב (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי, בַּבְּכוֹרוֹת כְּתִיב (במדבר ג, יג): כִּי לִי כָּל בְּכוֹר, בַּסַּנְהֶדְרִין כְּתִיב (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ה): כִּי לִי כָל הָאָרֶץ, בִּירוּשָׁלַיִם (מלכים א יא, לו): הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי, בְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ, בַּמִּקְדָּשׁ (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, בַּמִּזְבֵּחַ (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, בַּקַּרְבָּנוֹת (במדבר כח, ב): תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי, בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. הָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לִי, אֵינוֹ זָז לֹא לָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא.

יתברך שמו של הקב״ה שהוא אוהב את ישראל מכל או״ה כמו שנאמר והייתם לי סגולה (שמות י״ט ה׳), ולא מתוך שהם מרובים כמו שנאמר לא מרובכם (דברים ו׳ ז׳) אלא מאהבה שאהב לאברהם ליצחק וליעקב, כמו שנאמר כי מאהבת ה׳ אתכם (שם), וחייבים ישראל להודות ולשבח על כל נס ונס שהקב״ה עושה להם שנאמר מזמור שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה (תהילים צ״ח:א׳). וכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים (אסתר ט׳ כ״ח), נזכרים במקרא מגילה ונעשים באכילה ושתיה, שנאמר לעשות אותם ימי משתה ושמחה.