Chasidut על שמות 2:11

וְאִיתָא (שם), שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁרָאָה מֹשֶׁה בְּסִבְלוֹת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם, דְּהַיְנוּ שֶׁנָּתַן לֵב עַל סִבְלוֹתָם, שֶׁהָיוּ מַכְבִּידִין עֲלֵיהֶם, וְהָעֲבוֹדָה הַשַּׁיָּךְ לְאִישׁ נָתְנוּ עַל אִשָּׁה, וְכֵן לְהֶפֶךְ, וְהָיָה מֹשֶׁה מִסְתַּכֵּל עַל זֶה, וְהִפֵּךְ הַדָּבָר וְנָתַן עַל כָּל אֶחָד הָעֲבוֹדָה הָרָאוּי לוֹ, מַה שֶּׁרָאוּי לְאִישׁ וְכוּ', וְכֵן בֵּין אֲנָשִׁים בְּעַצְמָן הִסְתַּכֵּל לִתֵּן עַל כָּל אֶחָד מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וְאָמַר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה תִּזְכֶּה לְהַתִּיר נֶדֶר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גַם־כֵּן: בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וְכוּ'.

עם הארץ אימת שבת עליו וכו׳ מפני שבכל שבת מתגלה בחינת משה שמחזיר לישראל התרין עיטרין שהם אהבה ויראה והיא נשמה יתירה נמצא מתגלה לכל איש ישראל ששומר שבת דעת שבו נכלל אהבה ויראה והוא בחינת משה ואז כיון שנכנס בו יראה כאמור מתירא לשקר בשבת. ולכן כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי אותן העטרות זכו במעמד הר סיני כי כרת משה הברית את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה (דברים כ״ט, י״ד) כי כולם היו שרשם בסיני וזכו לב׳ עיטרין אהבה ויראה שהוא דעת שלם ובכל שבת מתגלה בחזירתם להם הרי חזרו לכמו שהיו בבחינת מעמד הר סיני שאז קבלו אלהותו והוא חירות ממלאך המות וכו׳ כן נעשה עתה חירות מסיטרא אחרא וזהו כל השומר שבת כהלכתו כאשר תהילכתו בחינתו היתה בסיני כי כל אחד קיבל לפני בחינתו והוא שומר שבת עד שבא לתהילכו׳ שורש בחינתו אז אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי נעשה חירות מכלם כמו בסיני ואין לסיטרא אחרא אחיזה כלל והענין כשאדם עובר עבירה הוא כאילו מוחק אותו דבר מהתורה ולכן פוגם מאוד בזה אבל יש בחינה גדולה מתורה שבכתב שהוא חרות על הלוחות לשון חקיקה שבזה לא שייך מחיקה ואין הפגם מגיע שם וזהו בחינת שמות שאינם נמחקים שאין פגם מגיע בהם והשבת מתנהג בשמות אלו ולכן נעשה חרות וכו׳. וזהו (שמות ב׳, י״א) וירא איש מצרי הוא הסטרא אחרא מכה איש עברי הוא הכאת איש עברי בסנוורים להטעותו לדרך רע ח״ו ויך את המצרי וטמנהו בחול פירוש כיון שבא משה בחינת הדעת בחינת שבת אז הכה את המצרי הוא הסטרא אחרא וסילקו והטמינו לסטרא אחרא להנהגת החול הוא הקטנות אבל בשבת אין לו אחיזה:

ויהי בימים ההם ויגדל משה וגו' וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו וגו' (שמות ב יא). הנה דקדקו המפרשים מאחיו למה לי, הלא בודאי עברי הוא מאחיו וכבר אמר אל אחיו. (ב) (שמות ב יב), ויפן כה וכה למה, והיה די באמרו וירא כי אין איש, דלמה לן לידע איך היה ענין ראייתו. (ג), אכן נודע הדבר (שמות ב יד), שתיבת אכן משמעו על דבר המובן ולא על דבר הריגה, דאם כן היה לו לומר נודע הדבר, ולכך דרשו רז"ל מה שדרשו (שמו"ר א' ל'), וגם אני אענה חלקי. והנ"ל בהקדים דדקדקו תיבת בסבלותם, הבי"ת של בסבלותם למה, והיה לו לומר וירא סבלותם או את סבלותם, כמו וירא את ענינו (דברים כו ז), ופירשו שהיו מעיין ומחשב בסבלותם למה ועל מה עשה ה' ככה לעם הנבחר, עד כאן דבריהם. ובדרכם אלך לפרש מכאן ולהלאה וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו, שהיה מבין שהיה נצמח מאחיו שהסיתו אותו לכך, (וכדכתיב (ישעיה מט יז) מהרסיך ומחריביך ממך יצאו) (שמות ב יב), ויפן כה וכה להבין בשל מי הרעה הזאת דהיינו מי המסית, וירא כי אין איש שהיו כולם מכחישין ומנקין עצמם, ואף על פי כן ידע בודאי שהיא הסתה רק לא ידע מי, והנה אחר כך כאשר אמר לו כאשר הרגת את המצרי (שמות ב יד), אז אמר כיון שחרה לך דבר הריגתו, נודע שאתה הוא המסית כנ"ל.