Chasidut על שמות 2:3

והנ"ל בזה כי בפרשת בראשית (ב ח) נאמר ויטע גן בעדן מקדם וישם שם את האדם וגו'. ואחר החטא נאמר (בראשית ג ח) וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום, ותרגומו למנח יומא והיינו מערב, וכן פירש רש"י (ד"ה לרוח) עיין שם, ובודאי לא דבר ריק הוא דהיה הולך הקול למערב, וגם מה אשמועינן בזה. ועוד קשה איך נמשך לזה ויתחבא וגו'. וגם תשובת אדם הראשון את קולך שמעתי וגו' ואירא כי עירום אנכי ואחבא (בראשית ג י). והענין כי אדם הראשון עינין פקיחין ואזנים פקיחין הוי ליה, והנה כתיב (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ומבואר בגמרא (יומא נ"ג ע"ב) דלכך נותן שלום לשמאלו ברישא, ועיין באו"ח (סי' צ"ז ס"ק ב') ובמגן אברהם (ס"ק וא"ו). והנה כתיב בזוהר (זוהר ח"ג קס"ו ע"א) התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א), כי קודם שנימול היה הוא הולך לפני השכינה והשכינה אחריו, כדי שלא יסתכל ויהנה מזיו השכינה, מה שאין כן כשנימול היה הולך אחר השכינה, כדכתיב (דברים יג ה) אחרי ה' אלקיכם תלכו, להנות מטוב ה'. ומבואר בספרים כי זה ההבדל בין מקדש לארץ ישראל, אף שהשכינה בכל ארץ ישראל, מכל מקום אתהלך לפני ה' בארצות החיים כתיב (תהלים קטז ט), אבל במקדש ראו יראו באור ה', עד כאן. והנה נ"ל שזה הפירוש של הפסוק (בפרשת ראה, דברים טז טז) יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר וגו'. והענין המילה לזה, כי הערלה מצד הרע והחשך ולא יראה פני ה', רק מי שאין בו תערובות רע, כמ"ש בקפיטל רננו צדיקים וגו' (בתפלה למשה קאפיטיל ל"ג אופן ד'), ועיין בשערי ציון על הפסוק (איכה ה א) זכור ה' מה היה לנו, וזה ענין אמרם ז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב) אדם הראשון אחר החטא משוך בערלתו היה, והבן, והנה בעץ הדעת היה מקור התערובות טוב ורע כנודע, והנה במורה נבוכים (חלק שלישי פרק חמשה וארבעים) מבואר דאברהם פנה למערב, כאמרם (ב"ב כ"ה ע"א) שהשכינה במערב, ועיין באו"ח (סי' ג' בט"ז ס"ק ג' ובמג"א ס"ק ה'), וכאמרם (סנהדרין צ"א ע"ב) למה החמה יוצאת במזרח וכו'. והנה אדם הראשון ואברהם והראשונים שהיו קשורים ודבוקים בלי הפסק, בודאי היו מכוונין תמיד פניהם למערב, ואדם הראשון אף אחר החטא קודם שהרגיש שחטא, בודאי לא שינה מנהגו, ואדרבה הוא במחשבתו רצה הדבקות היותר גדול אז, כמבואר ביערות דבש (ח"ב דף נ"ח ע"ב) עיין שם, לכך וישמעו וגו' מתהלך לרוח היום למנח יומא, היינו מן המזרח למערב היפך המורגל, היינו שהשכינה היתה מסתלקת לאחוריו של אדם כדי שלא יהנה מזיו השכינה, והרגיש אדם הראשון על ידי זה שחטא ויחבא. וזה היה תשובתו את קולך שמעתי דייקא, אבל מזיוך לא נהניתי לכך ואירא, כי בזה הרגשתי כי עירום אנכי כפירוש רש"י (ד"ה וידעו) שנתערטל ממצוה שהיה בידו, ודוק. והנה כל הנשמות נפגמו אז באכילת עץ הדעת טוב ורע, לבד הנשמה שהיה בקנה שאינו נהנה ממאכל, והיא נשמת משה כמבואר בספרים, ועיין בספר אבני שוהם (פרשת וארא סי' א') בשם עשרה מאמרות על המדרש (שמו"ר ג' ג') שאמר לו הקב"ה למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, והיינו מטעם זה כי גלות מצרים היה למרק זוהמת הנחש ואין קטיגור נעשה סניגור, ולזה היה צריך להיות הגואל מי שלא נכלל בחטא זה, וזה לא יצוייר אלא במשה, עיין שם. ונקדים עוד דכבר נתבאר דמעלת השכינה לפניו, לא יתכן רק במי שאין בו תערובות רק כולו טוב, והנה בכל יש תערובות על ידי חטא הקדום, רק מי שמתקן עצמו כמו אברהם שהפכו לטוב כנודע (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), אבל בעת הולדו לא יתכן שלא יהיה בו שום רע, רק מי שלא נכלל מתחלה בחטא זה. ונקדים עוד דבסוטה (פרק קמא דף י"ב.) הגירסא בעין יעקב אורה, (וכן הוא ברש"י כאן). והנה איתא בספרים הק' דאורה בה"א, היינו אור השכינה שהיא סוד ה"א כידוע ליודעי חן, ועל פי זה תבין ותרא אותו כי טוב הוא דייקא, דהיינו שאין בו תערובות רע ממקורו, והיינו שלא היה כלול בהחטא הקדום, ומפרשין רז"ל מהיכן ראתה, שנתמלא הבית כולו אורה הן לפניו והן לאחריו, וזה לא יתכן בפרט בעת הולדו רק בכלו טוב ודוק, ואם כן ממילא מוכח דנולד מהול כמו שנאמר באברהם, דאף שכבר תיקן והיה כולו טוב, מכל מקום לא יתכן באם הוא ערל דעצמית הערלה רע, ואם כן מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, רק שאחד מגלה יותר ואחד מכסה יותר, ואם כן יתכן פירוש רש"י והוא פלא בס"ד. ולפי זה נמשך שפיר ותצפנהו שלשה ירחים, דמאחר שראתה שטוב הוא כנ"ל, הבינה שראוי להנתן התורה על ידו, כאמרם ז"ל במנחות (ריש פרק כל המנחות (מנחות) דף נ"ג ע"ב) יבא טוב ויקבל טוב וכו' עיין שם, ועיין שם בחידושי אגדות של זקני הגאון מהרש"א ז"ל שם, דלכך אי אפשר להיות רק על ידי משה. ועיין באבני שהם (פרשת אמור סי' א') שמביא בשם המדרש (ב"ר כ"ד ה') זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), ראוי היה שתנתן התורה על ידי וכו', וזה מסכים למה שאמרנו. ונקדים עוד מ"ש במקום אחר כי בעת הצורך לנס, טוב מאד יום וזמן מוכן לזה לקבל, והנה בז' באדר נולד משה (מגילה י"ג ע"ב), ואם כן שלמו ג' ירחים בששה בסיון שבו ראוי להנתן התורה. ויתכן שידעה זאת או בקבלה או ברוח הקודש, ויום זה היה מעותד מששת ימי בראשית, כמו שדרשו (שבת פ"ח ע"א) על ה"א של יום הששי (בראשית א לא), והיה אז יום המוכן להצלה טפי שהמקבל והזמן שוין, ולכך ותצפנהו שלשה ירחים ולא יכלה עוד הצפינו (שמות ב ג), לפי שאם יעבור הזמן זה, לא יהיה מוכן כל כך לנס כנ"ל, וחדאי נפשי דמצאתי בסוטה (דף י"ב ע"ב) אותו היום ששה בסיון היה וכו' ודוק. ועל פי זה תבין דברי המגיד בפרשת ואתחנן דלכך לא בא משה לארץ ישראל, לפי שהיה מעלתו גדולה ממעלת ארץ ישראל, עיין עליו. וכן דור המדבר עיין בעשרה מאמרות (חלק ב' פרק ט"ז, וחלק ג' סוף פרק י"ח מאמר חקור דין), והבן.

ולא יכלה עוד הצפינו וגו' (שמות ב ג). עיין רש"י (ד"ה ולא). והנה במסכת סוטה (דף י"ב ע"א) ותצפנהו שלשה ירחים (שמות ב ב), דהוי מיעבר ב' תלתא ירחי מעיקרא וכו', עיין שם. ולא יכלה עוד הצפינו, אמאי תצפנו ותיזל, ומשני כל היכי דשמעו מצראי דאתיילד ינוקא וכו', עיין שם שהיו מחפשין על ידי תחבולה, וכן הוא במדרש (שמו"ר א' כ'). וקשה דמאי מקשה אמאי תצפנו ותיזל, הלא התירץ מבואר ממה שלפניו דמפרש ותצפנו היינו על ידי החשבון, אם כן ממילא דלא יכלה להצפינו יותר מכפי שהיה טועים את עצמם, וכן פירש רש"י בנימוקי החומש (שם), וכן קשה על המדרש גם כן, ואי דקשה לו קושית חוץ בלא הטעות למה לא יכלה להטמינו, ולומר שילדה נקבה ופיהקה ומת תיכף או שהפילה, הלא זה דעת לנבון נקל דודאי היו מחפשין היטב, ומה לן לפרש זה. לכך חלקי אמרה נפשי דהיה קשה קושיא מעניני תורה דקיימא לן לדינא, ומשני שפיר על פי דין, דבכזה צריך לפרש כדי שלא יקשה על דין מדיני התורה, דהנה איתא ביבמות (פרק א' דף ט"ז:) בגמרא הכל נפנו על כסף וזהב, והם נפנו על בנות ירושלים, עיין שם. וכתב הגאון בעל שבות יעקב בספרו עיון יעקב, למה הוצרך לומר הם נפנו על בנות ירושלים, הא בלא זה קיימא לן (עיין שבת מ"א ע"א) בלשת שבא לעיר, אף שבאו על עסקי ממון, מכל מקום יש פנאי לבעול. ותירץ משום דאמרינן שם אם יש מחבואה אחת מצלת על הכל, אבל משום דאלו נפנו רק על בנות ירושלים ואין להם פנוי' אחרת, אם כן כמו שחפשו אלו אחר מטמוניות זהב וכסף, כן חפשו אלו אחר נשים, לכך לא מהני מחבואה וחוששין לכולה, עד כאן דבריו. אם כן היוצא מזה דמחבואה מהני במקום שאין חיפוש ודאי, רק הבא לידם, מה שאין כן בחיפוש. ועל פי זה מבואר מדאמר כאן ולא יכלה עוד הצפינו, הוי קשה על הא דקיימא לן דמחבואה אחת מצלת, בשלמא אם אמרינן דמחבואה הוי הצלה ודאי, שפיר מקלינן בשבויה לומר דמצלת על הכל, דבכל חודא וחדא איכא למימר דילמא היא היתה במחבואה, אבל אם מחבואה עצמה אינה הצלה, מאי איכא למימר. אלא ודאי דהיא הצלה ודאי, אם כן למה אמר ולא יכלה עוד הצפינו, לזה מתרץ לפי שחפשו על ידי תחבולה, ובחיפוש באמת לא מהני מחבואה כנ"ל.

לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו (ישעי' מ, כח) כשברא העולם בראו בה' וכו' (מנחות כט ב) שאין צריך לקמוץ פיו ואיתא בגמרא (חגיגה יד ב) א"ר עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו עצמיכם שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני פירוש שיש מים עליונים ויש מים תחתונים מים נקרא השכל שהיא התורה שנאמר (ישעיה נה, א) כל צמא לכו למים ויש מים תחתונים שהם מדריגות תחתונים שכל תחתון והכל נברא בהתורה נמצא הכל אחדות אחד מריש נקודה עד סוף המדריגות כי יש יו"ד עילאה ויש יו"ד תתאה כי כל עולמות מיו"ד אחד יצאו ר"ל היו"ד הוא גולם שממנו יוכל לעשות כל מה שירצה כי כל אות תחלת הויתו מי' והכל מה שנברא כל העולמות וכל המדריגות וכל מה שיש בעולם הכל הוא מאותיות כי א"א לעשות שום דבר בלתי אותיות והכל בנוי באותיות מריש נקודה עד סוף ותחלתם י' שהוא גולם שממנו נתפשטו לכל אותיות בהתחלקות מה שצריך לעשות אותיות הם עולמות וסוף דבר הוא עולם השפל גם כן י' גולם כי הוא גם כן גולמי כאמור בזוהר כיון דמטי תמן מה פשפשת מה ידעת כולא סתים כקדמיתא כי אי אפשר לידע וסתום הדבר כמו גולם וצריך לעשות מגולם הזה שהוא ענין נקודה א' גולם י' לפרט לפרטים שיתגלה ויתפרט נמצא יו"ד ראשונה היא סתימת יו"ד עלאה שממנו נתפשטו העולמות מההיולי ובא לסוף מדריגה יו"ד תתאה גם כן כולם סתום כקדמיתא וצריך לפרטו לפרטים מפני שהכל סתום בנקודה א' י' גולמי וזה צריך לתקן על ידי נקודה אחד שבלב לעבוד בלי שום פנייה רק בתמימות עם ה' היא הנקודה העיקרית שבלב לב שלם ובנקודה זו מתקן הנקודה י' הגולם שעושה אותה לפרטים על ידי שמתגלה לו כל הפרטים ושהכל מהבורא יתברך ואין בעולם שום דבר זולתו כאמור אפס בלתך כי הכל גילוי אלהותו מריש נקודה עד סוף וזהו יחוד גמור ה' עילאה עם י' תתאה שאין דבר יוצא ממנו ח"ו רק הכל גילוי אלהותו בכל הדברים שבעולם ואז מתעלים העולמות כי בתחתון תלוי התעוררות כולם כשמעורר למטה מתעוררין כל העולמות ממטה למעלה עד סוף העליון ונעשה יחוד והנה מים התחתונים הם סוף המדריגות בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא (תיקוני זהר תקון ה) שהמדריגות התחתונות רוצים להתעלות להיות קדם מלכא והנה חותמו של הקב"ה אמת כי אמת הוא יחוד מריש נקודה סוד אל"ף אלופו של עולם ועד סוף המדריגות שהם תי"ו סוף האותיות ששם תי"ו תחיה תי"ו תמות ששם מקום הבחירה ועל ידי המ"ם שהיא אמצע האותיות הוא החיבור שמחבר המדריגות תחתונות עם העליונות כי בכל דבר צריך להיות דבר ממוצעת לקשר השני קצוות והוא המ"ם נמצא כשמקשר התי"ו ששם תחיה ותמות הבחירה טוב ורע ומחזיר הרע לטוב מקשר למעלה הוא נקרא אמת אבל כשאינו מקשרו לאלופו של עולם חסר הא' ונקרא מת שאפילו לומד ומתפלל ועושה מצות אין בזה שום חיות רק מתים שרשעים בחייהם בחיות שלהם קרויים מתים שאין בהם שום חיות כי הנה האדם בעבודתו באהבה ויראה מביא התפארות הבורא שמתפאר הקב"ה בו כמ"ש (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר וזהו נקרא שי"ן פירוש אהבה ויראה והתפארת הם ג' הוא שי"ן דתלת ראשין וכיון שהאדם עובד כך נולד התלהבות גדול באותיות אך כשאין עובד כן ושוכח באלופו של עולם נקרא ש' קר שנתקרר הש' דתלת ראשין בלי התלהבות והנה כשהאדם מתפלל ולומד ומדבר דבורים באותיות זה נקרא אבנים כי האותיות נקראים אבנים אמנם ידע האדם שבאמת לאו דווקא כשלומד ומתפלל הוא בא לאותיות רק אפילו בכל דבר שעושה הכל הוא על ידי אותיות והכל הוא עבודה צורך גבוה כי כל פעל ה' למעניהו (משלי טז, ד) ר"ל מה שברא לכבודו בראו ואצל הקב"ה כבודו והוא הכל אחד נמצא הכל גילוי אלהותו שהוא כבודו וכאמור כשעושה אפילו משא ומתן הוא על ידי דבור שהוא על ידי אותיות ונמצא על ידי משא ומתן מוציא כ"ב אותיות ומביאם בעולם לתקנם וזהו סחורה ר"ל דבר המקיף סחור סחור כי הכל נעשה על ידי אותיות והכל נברא על ידי אותיות נמצא האותיות מקיפין הכל ונקרא סחורה שהאדם מסתחר ומוציא ומביא אותיות כאמור אך מי שאינו מבין סובר שרק בתפלה או בלימוד הוא עבודה שמדבר אותיות קדושים אבל באמת הכל שקול רק שהענין השני הוא מגושם מחמת החומר ואין מסתכל בו מחמת שהחומר מפסיק כמו שאמר מורי ותקח לו תיבת גומא (שמות ב, ג) ר"ל שלקחה תיבות ודבורים שהם גו מ"ה שמ"ה היא התיקון שהאדם צריך להיות מה ואין ובא א' במקום ה' שהוא אלופו של עולם ששורה במה רק ותחמרה בחמר שהוא חומר שכיסה ונתעלה על ידי החומר ותשם בה את הילד אלו ישראל ילד שעשועים ותשם בסוף המדריגות כדי שמהם יעלה למעלה כאשר יבואר לקמן על שפת והוא נתקן על ידי הדבורים היאור היה אור שיו"ד שכליים הם בדבור כנודע ודי למבין והנה יתרון האור מן החשך (קהלת ב, יג) כאמור בזוהר שיתרון החכמה מן הסכלות מבינים החכמה יותר וכשהסכלות נכלל בחכמה נעשה החכמה יותר גדולה כיון שנכלל בה עוד דבר ויובן זהו יתרון החכמה מן הסכלות והיינו כשאדם מבין שזה סכלות ועל ידו חוזר לחכמה ונכלל הסכלות בחכמה שעל ידי הסכלות בא החכמה וזהו זדונות נעשו כזכיות כששב אל הטוב ויובן ונחזור לענין שמים עליונים ומים תחתונים הוא ענין י' עילאה י' תתאה וצריך האדם לידע שהכל אחדות וזהו עשרה עשרה שיהיה י' הראשון עם הסוף יחוד לזה צריך הכף שיהיה בכפיפה שיהיה במדריגות מ"ה כאמור לעיל והוא בשקל הקודש ר"ל מתקלא שלמעלה שהיה המתקלא למעלה לתקן הכל היה בשביל שבא הכל למדרגת מה וכן כתיב בהקב"ה אשכון ואת דכא (ישעיה נז, טו) שכשהאדם בא למדריגות מה אזי רוכב על החומר ומכניעו ומבין שהכל גילוי אלהותו והכל אחדות גמור וזהו בא עמוס והעמיד הכוונה עמוס לשון ויעמוס איש על חמורו (בראשית מד, יג) שנתחזקו והעמיסו על החומר וזהו עמוס (לפנינו (מכות כד א) איתא. בא חבקוק העמידן על אחת) העמיד על א' שהיא אמונה שהכל אלהות כאמור נמצא עלה בידינו שצריך האדם לייחד כל המדריגות ולא לעשות פירוד וחילוק ח"ו וזהו שאמר רבי עקיבא כשתגיע לאבני שיש טהור שהם אותיות הטהורים שהוא הלימוד והתפלה שזה נראה לכל שהוא טהור לא תחשבו ותאמרו מים מים לעשות חילוף שזה מים עליונים וזה תחתונים ר"ל שאר עניני ב"א באמת לא כן שהכל אחדות והכל על ידי אותיות כאמור לעיל והאומר לא כן מורה שהוא עושה פירוד נמצא הוא בפירודא וזהו שמא תסתכנו שיהיה בעולם הפירוד ח"ו ובאמת אפילו לומר אותיות שנפלו אסור לומר כמבואר בזוהר ואי תימא הא אסתלק עץ החיים וכו' לית תמן פירודא כי באמת בא עולם התיקון כבר והכל בא לתיקון מה שנפל רק האדם נופל ורחוק מהאותיות והוא בשבירה בעצמו אבל כשיכניע החומר משיג ומתקרב ויודע שהכל אחדות ומסיים שנאמר דובר שקרים לא יכון גו' כי העושה חילוק ופירוד הוא עצמו בפירוד ושבירה ודבורים שלו הם שקר ש' ק"ר כמבואר למעלה וזהו דובר שקרים כו' והנה לבא למדריגה הנ"ל צריך יגיעה להכניע החומר כמבואר לעיל וזהו לא ייעף ולא ייגע כו' אינו יגע ע"ז אז אין חקר לתבונתו אינו מובן כל זה וזהו כשברא העולם בה' בראו בה' מוצאות הפה כמו שנאמר אלה תולדות גו' בהבראם (בראשית ב, ד) שכל חזקם ובריאתם על ידי ה' מוצאות הם אותיות זהו בה' בראם שאין צריך לקמוץ וכו' וכל המדריגות מריש נקודה עד למטה הכל מדבור אחד נמצא הכל אחדות אחד כל המדריגות כאמור כיון שמדבור אחד יצאו ואין צריך לקמוץ את פיו לברוא עוד מדריגות על ידי דבור שני כי הכל בדבור א' מורה שהכל אחדות וכל קלקול יחזור לתיקון וכל רעה לטובה.