Chasidut על שמות 21:7

והיה כי תבא (דברים כו א). עיין באלשיך ובאור החיים מה שפירשו בדרך רמז. וגם אני אענה חלקי התחלה ממש כעין דברי האלשיך והאור החיים, והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא לשון שמחה, ר"ל דביאת ארץ העליונה לבד הוא שמחה ולא זולתה, כענין שנאמר (משלי לא כה) ותשחק ליום אחרון, אבל שמחת עולם הזה הכל הבל ורעות רוח. ומפרש איזה ארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, והיינו העליונה מקום שאין היד שולטת בו, מה שאין כן עולם הזה ויעבור והנה אינינו כו', על כן אני מזהירך וירשתם וישבתם בה, ר"ל בסגנון של האלשיך שתהיה ירושה שאין לה הפסק, וישבת בה שלא יטול אחר חלקך. אבל בדרך אחר ממ"ש האלשיך, בהקדם מה שפירש בשפת אמת במשלי סימן למ"ד על המדרש שמות רבה פרשה זיי"ן סי' ג' שם (שמו"ר ז' ג') ועתיד גן עדן להיות צועקת כו', עיין שם. ונמצא היוצא מדבריו שם, דמי שאינו מסגל בעצמו תורה ומעשים טובים, רק יורש של אחרים על ידי שדברו בגנותו, אינו לנצח כי סופו לחזור לבעליו, עד כאן. ונמצא לפי זה אל יאמר אלך בטל ואתעדן נפשי ואשב בשוק של זונות, ועל ידי זה אהיה נחשד ויהיה לי עולם הזה ועולם הבא, כי לא תהיה תפארתו לנצח, (ועיין לעיל ריש פרשת תצוה). וי"ל שזה מתיקות אמרם (ע"ז דף ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, דביום שכולו שבת שהוא אחר התחיה לא יאכל רק מי שטרח, והבן. וגם צריך ליזהר אף מי שעמל בתורה ובמעשים טובים, שישמור פיו ולשונו כדי שלא ישב אחר בחלקו עד התחיה. והיינו וירשת, ר"ל שתראה שתהיה ירושה שאין לה הפסק שתעמול בעצמך. וגם וישבת בה, דהיינו שתשמור לשונך שלא ישב בה אחר. ועכשיו התחילה התורה לבאר היאך יבוא לזה, כי ידוע מה שמפרש העקרים והעקידה בפסוק (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה כו', שאי אפשר לבוא לשלמותו בלי תשובה, כי החטא כמעט מוכרח, ולכך מבאר איך יעורר עצמו לתשובה. והנה התעוררות הראשון מצאנו בספרי מוסר המשל מג' אוהבים, והיינו שאמרו חז"ל (קה"ר פ"ה) אין מלוין לו לאדם לא כסף כו'. ב', על פי מ"ש בזוהר פרשת משפטים (זוהר ח"ב) דף צ"ו ע"ב (זוהר ח"ב) וצ"ז ע"א על פסוק (שמות כא ז-ט) וכי ימכור איש עד (שמות כא ט) כמשפט הבנות, עיין שם. ושורש הדברים לחוש ולחמול על הפקדון היקר מרגניתא טבא שנתן לו המלך מלכי המלכים ית"ש חלקו ממעל, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב:) תנה לו כמו שנתנה לך. התעוררות ג', כי גם בעולם הזה אין מזל לישראל (שבת קנ"ו ע"א), רק הכל תלוי' בזכות, כענין שנאמר (דברים יא יג) והיה אם שמוע כו', (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו כו', וכמו שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב.) ראית מימיך חיה ועוף מתפרנסין שלא בצער כו', אלא הרעותי את מעשי כו'. והא דאנחנו רואין רשעים מצליחין, היינו ומשלם לשונאיו כו' (דברים ז י), וזה ודאי לא ירצה מי שמבקש השלימות. והנה הסל רומז על פרנסה, כמו שמפרשין בהא דרבה בר בר חנה (ב"ב דף ע"ד.) ואנחתא לסלתאי, עיין שם. התעוררת רביעי, ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הלא לפני מלך מלכי המלכים החוקר לב ובוחן כליות וידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ב כב), גם חושך לא יחשיך מניה (תהלים קלט יב), ואם יסתר איש במסתרים וגו' (ירמיה כג כד), ואין לפניו משא פנים ולא מקח שחד (דברים י יז). וזה אמרו (דברים כו ב) ולקחת מראשית, ר"ל שבראשית הכל תקח לעצמך התעוררות שתשכיל כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, ר"ל מה שתוכל להביא אם כסף וזהב וגו', ודאי לא תוכל להביא רק תורה ומעשים טובים. שנית, אשר ה' אלקיך נותן לך נשמתך קדושה יותר משרפים, ואיך תשפילה יותר מבהמה ותטנף ותלכלך אבן יקרה כזו. שלישית, ושמת בטנא, ר"ל שאתה צריך לשום בסל, ר"ל להשפיע לך פרנסה ופירות מעשיך הטובים. הרביעית, והלכת אל המקום כו', היינו שאתה עתיד לילך שמה ליתן דין וחשבון, וכשיתעורר עצמך כנ"ל, ובאת אל הכהן היינו אדם חשוב וצדיק להורות לך דרכי תשובה, כמו ובני דוד כהנים היו (שמואל ב' ח יח). והנה זה דרך העולם שמבזין חכמי הזמן ואמרו מי יתננו כירחי קדם, לכך אמר (דברים כו ג) אשר יהיה בימים ההם, אין לך אלא שופט שבימיך (ר"ה כ"ה ע"ב), כי אל תאמר מה היה וגו' (קהלת ז י), כי לא אלמן ישראל כו' (ירמיה נא ה). ונקדים דבגשמיות יש ארץ כארץ ישראל, כמו שאמר סנחרב אל ארץ כארצכם (מלכים ב' יח לב), ואמרו (סנהדרין צ"ד ע"א) זו אפריקא. אבל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), ואין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר ט"ז ד'), והעם היושב בה נשוא עון (ישעיה לג כד), וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג), כמו שדרשו חז"ל (כתובות קי"א ע"א), ואינו תחת שר רק עיני ד' אלקיך בה (דברים יא יב), על כן עשיית התשובה שם בנקל, כמו שפירשתי במדרש (שמו"ר מ"ג ד') מיד נתעטף בטליתו כו'. והנה על דרך משל אם יותן לאדם במתנה אבן שסגולתו להנצל מיד הרוצח, קודם שיבוא ליד הרוצח אינו מרגיש בהמתנה וכאלו לא ניתנה לו, רק אחר שבא ליד הרוצח וניצל, אז מרגיש בהמתנה וכאילו אז ניתן לו. והיינו שהזהירה תורה (דברים ו ו) אשר אנכי מצוך היום, ודרשו חז"ל (ספרי ואתחנן ו' ו') בכל יום יהיה בעיניך כחדשים, ר"ל שהתורה אין סוף, ובכל יום יש לטעום בה טעם חדש, והבן. והנה קודם שמתעורר בתשובה אינו מרגיש בביאת ארץ, רק אחר שמתעורר אז מרגיש והוי כאלו היום בא לה, והיינו ואמרת אליו הגדתי היום כו' באתי, ר"ל הרגשתי בטובת השי"ת במתנת ארץ, והבן. ועכשיו בתי כנסיות ובתי מדרשות יש להם קדושת ארץ, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח'.) דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, היינו דאהני להו. ועיין במ"ש האלשיך בפרשה דילן בדרך הפשט בפסוק והלכת אל המקום כו', שיש לישא קל וחומר מהש"י, עיין שם. ועכשיו ביארה התורה שבח הבעל תשובה, והוא כי ידוע כי הצדיק אשר בדור משפיע לעולם, כמו שאמרו (ברכות דף י"ז:) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו'. והנה הבעל תשובה גדול מהצדיק, כמו שאמרו ((שבת) [ברכות] דף ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', לכך אינו צריך לקבל שפע מהצדיק, רק אדרבה הצדיק מקבל שפע ממנו דהוא גדול יותר. והיינו (דברים כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך, ושמא תאמר מאי ירויח הוא בזה, אך הלא לך לדעת מ"ש במסכת אבות (פ"ב מ"א) על המשנה והוי זהיר במצוה קלה כו', ושורש הדברים מבואר בשפע טל, כי כל מה שהצדיק מעורר באיזה מצוה ופעולה טובה הארה לעולמות, הוא שמור לו בגן עדנו לנצח, והוא החילוקא דרבנן שמלבישין אותו מן כל מצוה, ובזה מקריבין אותו לקבל פני המלך, והוא נצמח מצד שהשם יתברך טוב ורוצה להטיב, והוא לו לתענוג גדול במה שמשפיע האדם טוב, לכך נשאר לו לאדם לנצח, והבן. והיינו והניחו על מזבח אותו השפע, להקריב אותך בה לקבל פני המלך ית"ש, ומפרש מי המניח ואמר ה' אלקיך, מרוב רחמיו ומדת טובו שמתענג בטוב שמשפיע, והבן.

כי ימכור איש וגו' (שמות כא ז). על דרך המליצה איש דא קב"ה, דכתיב ביה (שמות טו ג) ה' איש מלחמה, את בתו דא כנסת ישראל, כאמרם (שמו"ר נ"ב ה') לא זז מחבבה עד שקראה בתי, לאמה למהוי אמה משעבדה בין אומות העולם, לא תצא למחנה המלחמה כצאת העבדים, דכבר אמר ית"ש (ויקרא כה נה) עבדי הם ולא עבדים לעבדים (קידושין כ"ב ע"ב), ואם רעה בעיני אדוניה (שמות כא ח) הנמסרים לו ומכריחן לכך, והפדה השי"ת הבטיח אותנו שיפדה אותנו, כי לעם נכרי לא ימשול למכרה, ר"ל המושל אשר נמסרו לו, לא ימשול בזה שיעשה אותם לעם נכרי, והיינו למכרה שהוא כאלו מכרם, בבגדו בה, ר"ל הואיל ובגדו של השי"ת כסוי דציצית ותפילין בה, איך יפשטם ויניח בגדו. וידוע כי השי"ת שומר תורתו ומקיים מצותיו, והנה הגדולה שבכל המצות הוא פדיון שבוים, ופדיון שבוים זה אין יכול לקיים רק השי"ת, ומהראוי כי יקום ויקיים המשנה (אבות פ"ב מ"ה) במקום שאין אנשים דהיינו שבני אדם אין יכולים, השתדל להיות איש היינו ה' איש מלחמה.

והנמשל מובן מאליו. כי בת המלך היא הנשמה הקדושה הניתנה באדם שהיא ברתא דמלכא בת מלך עולמים ברוך הוא וברוך שמו הנכבד והנורא כאמור בזוה"ק (חלק ב', צ"ו:) בפסוק (שמות כ"א, ז') וכי ימכור איש את בתו דא נשמתא קדישא וכו'. ויפיה ותוארה וזכותה ודקותה אין להספר ולהאמר, וידוע לכל כראוי לדבר הנקרא בת מלך עולמים ברוך הוא. ולא נתנה ה' אלהינו לכל צבא השמים גם להמלאכים משרתי אל עליון ברוך הוא (כנודע שנשמות ישראל גבוהים מנשמות המלאכים) כי אם לגוף האדם אשר על הארץ גוש עפר מן האדמה. בכדי שעל ידי כך תיקר נפשה בעיני בן כפר איש שדה הלזה עפר הארץ. וצוה לו עליה לאמר לזונה בדברים הרכים ודקים למאוד הוא עסק התורה מה שאדם עוסק בתורה לשמה הוא מזון הנשמה ומאכלה והוא חיותה. ולהלבישה מלבושי כבוד זכים ונקיים הוא הרמ"ח מצוות עשה שהם לבושים על רמ"ח אברי הנשמה מראשה ועד רגלה (ועבודת התפילה ויחודי קריאת שמע הוא בחינת עונת הנשמה וכולם בכלל הוא שארה וכסותה ועונתה שאדם עושה לנשמתו ולא יגרע כתיב) ולשמרה מכל דבר רע ומזיק הוא השס"ה לא תעשה שהמה דברים הרעים המזיקין לנשמה. והזהיר לו אם תעשה הטוב כאשר אנכי מצוך ודאי יהיה טוב לך טוב לנשמתך ובאם לאו הרי כל מיני עונשים נגדך ליסרך על ככה עד מיצוי דם הנפש. ואם האדם עושה כראוי ודאי מה טוב לו בזה ובבא אבל אם הגוף מתחיל לילך בשרירות לבו הרע להתאות לתאותיו וחמדותיו, ומזון הנשמה שהוא עסק התורה נשכח מאתו על יום או יומים ויותר ויותר. ולפעמים כשלומד להאכילה את מזונה הרי מעורב עם כל מיני הבלים ושטותים להתפאר ולהתגאות ותיכף נגבה לבו כשלומד מעט מן מעט ותיכף נעשה למדן ומיוחס השנאוי בעיני ה' יותר מכל הדברים שבעולם כמאמר הכתוב (משלי ט"ז, ה') תועבת ה' כל גבה לב וחז"ל החמירו מאוד מאוד בזה ואמרו (סוטה ה'.) אין אני והוא יכול לדור וכדומה עין שם. הרי המזון מעורב בעפר וטיט וטינוף ואבנים הוא היצר הרע הנקרא אבן או סתם שלומד בלי מחשבה לשם ה' ובלתי אהבה ויראה בלא לב ולב. ובזה הוא המזון בלי טעם לא תואר לו ולא הדר ואין בו כח להחיות הנשמה כל כך במיטב. וכן הוא ממש במעשה המצוות שהם לבושי הנשמה. או שעושה אותם מעורב מכל מיני הבלים ושטותים ותאות היצר הרע, והרי כל הבגד הוא מטונף בטינוף ממש מסריח עד שאין בנשמה כח לסובלו כלל והוא גס ועב מתאוות המגושמים אשר בארץ המה והמה לבושי שק ממש. או שנעשים כמצות אנשים מלומדה שלא לשם ה' באמת ובלי אהבה ויראה ולא פורחות לעילא. והלבושים המה כמו אבק פורח שלא יוכלו להגן מפני הקור והחום ואין בו די לכסותו אף אבר אחד מפני קטנותו במחשבה ובמעשה שעושהו במהירות מופלג ואינו מדקדק להיות בשלימות, ומכל שכן להיות מן המהדרין שיתנאה לפניו במצוות. וביותר ויותר שאינו משמרה מכל דבר רע שעובר על עבירות האמורין בתורה. וידוע אומרם ז"ל (עבודה זרה ה'.) כל העובר עבירה אחת מלפפתו ומוליכתו ליום הדין ר"א קשורה בו ככלב וכו'. והכל מורה על אחיזת הרע והקליפות וכל דברים הרעים בהנשמה, ומריעין לה והיא מוכת במכות ופצעים רבים מהם שאינה יכולה לסובלם עליה כלל. והמלך הקב"ה וברוך שמו הנה עם כל זה הוא הטוב והמיטיב ובתחילה מודיע להאדם שעתיד להביא אותו לפניו לראות מה עשה בבתו. והוא בכל שנה ושנה ביום הזכרון יום ראש השנה שכל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. ועת הזה ידוע לאדם שעתיד לעמוד לפניו בראש השנה ואם בעל שכל הוא יראה בימים הקודמים לתקן הנשמה קצת להאיר אל עבר פניה להברותה מעט מעט באברים הפנימים בעסק התורה כראוי כאשר יוכל ולהלבישה לבושי כבוד במצוות ומעשים טובים לעשות לה קצת תואר והדרת פנים לבוא אל המלך. ואמנם אם האדם אינו משים לב על זה הנה ח"ו פתאום יבוא אידו והוא נקרא לבוא אל המלך בפתע פתאום ביום המיתה ואין שילטון ביום המות לומר כי יעשה עוד קצת תואר אל נשמתו. עבור כי פנה היום ונטו צללי ערב והוא מובל לקבר ויבוא ליתן דין וחשבון, ונשמתו ח"ו ניתנה בכף הקלע ביד החיצונים ומלאכי חבלה, ואחר כך ניתנה בגיהנם לשורפה באש ללבנה ולזכותה להשיבה אל חיק אביה כבראשונה. והגוף נידון לדורי דורות והיה לחרפה למשל ולשנינה בפני כל והיה דיראון לכל בשר.