Chasidut על שמות 22:26

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' (שמות ו ב). עיין באלשיך מה שדקדק. (א), שמשנה מדבור לאמירה. (ב), טרם אמרו ית' אליו דבור, חזר ואמר ויאמר. (ג), מה שמשנה מאלקים להויה. (ד), אומרו אני ה', מה חידש לו, עד כאן. ועיין שם מה שכתב דנמשך לפסוק שלפניו (שמות ו א) ויאמר ה' אל משה עתה תראה. ואף אני בעקבותיו אלך לפרש, על פי דברי הקדמונים (בפרשת משפטים) בפסוק (שמות כב כו) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, דפירשו בעבור שהמצוה הזאת לכאורה אינו כפי שורת הדין שילוה מעותיו ולא יבקשם ממנו, ולא יקח רבית והמשכון ישיבנו לו בכל יום, לכך אמר והיה כי יצעק אלי ושמעתי, לא בבחינת היותי שופט אלא בבחינה אחרת, והיא כי חנון אני, ובהכרח ארחם ואחון על העניים והאביונים עיין שם במהר"י אברבנאל. הרי מצינו דהדין נצמח מכח מדת הרחמים, ובזה יובן מאמרם ז"ל (ב"ר ל"ג ג') כי הרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין, והיינו עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו', כי הדין נתעורר עליהם מרוב הרחמנות שעל ישראל, אם כן הוא דין קשה מאד כי גם הרחמים מסכים עליו והוא סבתו, והיינו ביד חזקה כפול שהוא דין כפול, ומפרש וידבר אלקים וגו' אני ה' הרחמים, כי ממנו נצמח הדין הקשה מאד, והבן. וי"ל כי על פי דברי משה למה הרעות, נצמח הדין הקשה על מצרים שהוא כמו צעק יצעק (שמות כב כב), והבן. והיינו עתה תראה, בפרט לפי דברי האלשיך שאמירתו למה הרעות נצמח מרוב רחמנותו על ישראל, ואם כן זה כעין קל וחומר, יתר מרעהו צדיק וכל שכן הבורא ית"ש, אם כן מזה נתעורר למעלה רחמים בלי ערך, ויאמר אליו דייק אני ה' מקור הרחמים.

וְזֶה פֵּרוּשׁ (במדבר י״ג:ל״ב): אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ; פֵּרוּשׁ שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת שִׁפְעָהּ מִבְּחִינַת יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ.

ומאוד מאוד צריך ליזהר בדבר שבממון, וכמו שאמרו חכז"ל (יומא פה:) ע"פ מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, על עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר, דבאמת צריך להבין למה יגרע עבירה זו מחייבי כריתות ומיתת ב"ד שעל כולן יה"כ מכפר, אבל הנ"ל עפימ"ש ע"פ כי לא יאבה ה' סלוח כו' כמבואר אצלי במ"א באורך. ותוכן הענין דקאי על עבירות שבין אדם לחבירו כי הוא צדיק בעיניו ע"ש, וזהו בשרירות לבי אלך, וע"כ אינו עושה תשובה כלל, וזהו למען ספות הרוה את הצמאה דהיינו שוגג קשה ממזיד, כמו כן עבירה זו שהוא סבור שהוא צדיק, והנה בכל עבירות יוכל מדת הרחמים למחול לו נגד מדת הדין, משא"כ בעבירה זו אדרבה מדת הרחמים מקטרג עליו מחמת שעשה עולה לשכנגדו ומדה"ר מרחם על הנגזל, וכן ראיתי לפרש ע"פ (שמות כב כו) ושמעתי כי חנון אני, וזה"ש לא יאבה ה' סלוח לו כי אי אפשר שיהיה לו מחילה לענין זה כי אז יעשן כו' כשיעורר רחמי השי"ת אז אדרבה יתעורר מדה"ד כנגדו, ואפילו בדברים אסור להונות לחבירו אפילו שלא בפניו נקרא מכה רעהו בסתר.