קבלה על שמות 22:26

ת"ח, צלותא דכל בני נשא, צלותא. וצלותא דמסכנא, איהי צלותא דקיימא קמיה דקב"ה, ותבר תרעין ופתחין, ועאלת לאתקבלא קמיה, הה"ד והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני וכתיב שמע אשמע צעקתו. ולפני ה' ישפך שיחו, כמאן דמתרעם על דינוי דקב"ה.

וכל מאן דמקיים פקודין דאורייתא, כאלו הוא לביש לשכינתא בלבושהא, ובגין דא אוקמוה בכסויא דציצית ותפלין כי היא כסותו לבדה היא שמלתו לעורו במה ישכב, בגלותא, והא אוקמוה. ת"ח חשך איהו אוכמו דאורייתא, אור חיורו דאורייתא.

כי יעטף. עטופא דא, לאו עטופא דכסו הוא, דהא לית ליה. אלא, כתיב הכא כי יעטף. וכתיב התם, העטופים ברעב. ולפני יי' ישפך שיחו, דיקבל קמי מאריה, ודא ניחא ליה קמי קב"ה, משום דעלמא מתקיימא ביה, כד לא אשתכחו שאר קיימי עלמא בעלמא. ווי למאן דההוא מסכנא יקבל עלוהי למאריה, משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו, דכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני.