Chasidut על שמות 22:27

ושמעתי כי חנון אני (שמות כב כו). מה כתיב אחריו (שמות כב כז) אלקים לא תקלל. ומה ענין זה לזה אמרו רבותינו (שמו"ר פל"א ח') מעשה באחד שהיה לו דין, ובא אצל הדיין וזיכה אותו, ובא ויצא אותו שנזדכה ואמר פלוני השופט אין כמוהו בעולם, אחר ימים היה לו דין ובא אצלו וחייבו, יצא מלפניו ואמר אין דיין שוטה הימנו, א"ל אתמול היה משובח והיום שוטה, לכך הזהיר לך הכתוב אלקים לא תקלל, עכ"ל. הדברים צריכין ביאור שלא תירץ כלום על הסמיכות של כי חנון אני. והנ"ל דהנה ידוע י"ג מדות של רחמים שבתורה שבכתב, מכוונים נגדם י"ג מדות שהתורה נדרשת בתורה שבעל פה. והנה מדת "חנון (שמות לד ו) היא מדה שלישית בי"ג מדות, מכוון נגדה בתורה שבעל פה מדת בנין אב. ובנין אב הוא לימוד ללמוד דבר מדבר, כמו שמצינו הדבר הזה נהוג במצוה זאת ובדבר זה, כן הוא בחבירו. והנה המתעקש הזה ראה בשבחו של הדיין בעת שזיכה אותו, אם כן היה לו ללמוד דבר מדבר גם בעת שחייבו, שבודאי כדין וכתורה עשה, ולא עשה כן רק גינה את הדיין, והנה פגם במדת "בנין "אב, המכוון נגד "וחנון שבי"ג מדות. וז"ש ושמעתי כי חנון אני, וסמיך ליה אלקים לא תקלל, הבן הדבר:

וכ"כ בזהר פ' צו דף כ"ט (ע"א) רעיא מהימנא: כי לי בני ישראל עבדים (ויקרא כה, נה) ואינון דלית עליהן עול תורה ומצות אינון עבדים לאומות, וז"ש (דברים ו, כא) עבדים היינו לפרעה במצרים, ואי נטרי שבת ויום טוב אתמר בהו (שם) ויוציאנו ה' ממצרים וכו' וסבילו דעם הארץ לתלמיד חכם דאקרי שבת, וסביל ליה בממונא ולשמשא לי' כפום רעותי' וכו', יעו"ש. ובאיזה תלמיד חכם אמרתי, בזה שנקרא פני אל, שהשכינה מסתתר בו, כמ"ש בזהר יעו"ש, והיינו שכל מעשיו לשם שמים, וכמ"ש לעיל אבינו שבשמים וכו', מה שאין כן שאר תלמידי חכמים, גם שנקרא אלקים כמ"ש (שמות כב, כז) אלקים לא תקלל, דקאי על הדיין ממש, נקרא אלקים אחרים, וז"ש לא יהיה לך אלקים אחרים על פני דייקא.