Chasidut על שמות 23:15

וְעַל־כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שמות כ״ג:ט״ו): שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – רָאשֵׁי־תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ: (וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר).

וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך. בזה החטא נאבד מישראל כל ההדר שקבלו בזו הפרשה בסדר קדושה והתנשאות. כי כן מנהג השי"ת שאדם מקבל טובה ואח"כ נעלה ממנו ועל ידי זה מרעים וצועק בכל לבו ומתפלל להשי"ת כמו שכתיב (תהלים ק"ב,י"א) כי נשאתני ותשליכני, ועל ידי זה הצעקה מחזיר לו השי"ת כל מה שאבד בהוספת טובה ובזה נקראו הטובות על שמו כי קנה אותם ע"י שסבל מהם, וזה נקרא בזה"ק (בראשית ט"ז:) מטי ולא מטי וע"י זה נקבע הקדושה בלבו יתד שלא תמוט לנצח, לכן נכתבו בכאן הסדר שנאבד נגד הסדר שנכתב בקנינם הקדושה. לך רד כי שחת עמך הוא נגד פרשת כי תשא, שרומז על התנשאות למעלה להתכלל בשורשו, כי מזה הוא עיקר ההתנשאות כשמאחד כל הנפרדים ונתכלל לשורשו והשאתם הוא היפוך מזה שהוא פירוד לבל יתאחדו החלקים ולא יוכלו עוד להתכלל בשורשם. סרו מהר הוא נגד פרשת הכיור, כי נטילת ידים הוא סילוק נגיעה כמבואר בחלק ראשון (פרשת תשא ד"ה ורחצו) שהאדם יסלק כל נגיעותיו מצדו וסרו הוא לשון התעקשות שלא יטה אוזן רק יתעקש בנגיעתו כרצונו. עשו להם עגל מסכה הוא נגד פרשת שמן המשחה, כי שמן הוא אור, ואור יכול להתפשט מאד, וכדאיתא במדרש (תנחומא תרומה ב') כי לקח טוב נתתי לכם וכו' שני פרקמטוטין עומדין זה עם זה אחד בידו מטכסא ואחד בידו פלפלין, אמרו זה לזה בוא ונחליף ביני ובינך, נטל זה את הפלפלין וזה המטכסא מה שביד זה אין ביד זה וכו' אבל התורה אינה כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר מועד השנו זה לזה נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים, והיינו כי דברי תורה הוא אור, ומאור יכול להדליק כמה נרות ואינו חסר כלום, ומסכה הוא היפך מזה כי הוא דבר הניתך ונחסר כמה. וישתחוו לו היא נגד פרשת הבשמים, כי בשמים מפקח לב האדם ובהריחו עולה שכלו למעלה עם הריח, כדאיתא בגמ' (יומא ע"ו:) חמרא וריחני פקחין והשתחואה במקום שאין רצון השי"ת הוא היפוך מזה שנכפף קומתו ושכלו ויורד למטה. וכן ויזבחו לו הוא נגד קטורת, כי קטורת רומז שיש חיבור והתקשרות (כדאיתא בזה"ק פנחס רכ"ד.) וכל נפשות ישראל מתאחדים ועל ידי זה נתאחד כל הבריאה, וזביחה במקום שאין רצון השי"ת היא היפוך מזה כי זביחה היא פירוד ההרכבה והוצאות החיים. ויאמרו אלה אלהיך ישראל הוא נגד פרשת בצלאל, כי בצלאל הכין כל הכלים לקבל פנימיות קדושה, כי כל הכלים הוכנו לסגולתם המיוחדת להם שעל ידם יהיה ניכר הקנין בפרט שיש בישראל בקדושה, כי הגביעים מורים על כלי קיבול לקבל בכל פעם תוספות קדושה, והכפתורים מורים על קדושה קבועה שנמצא בנו מאבותינו והפרחים על יראה, והם הביאו את הקדושה בהסתר שערבו את הקדושה בדבר הניתך שאין עליו בלתי דבר הנראה על הגוון ולא כונה עמוקה שלמעלה מתפיסת אדם, וזה הוא אלה, שאין בזה יותר רק מה שנראה. והנה עם קשה עורף הוא, הוא נגד שבת, כי כל הימים טובים נקראים פני ה' כמו שכתיב (שמות כ"ג,ט"ו) ולא יראו פני ריקם שהאדם צריך לעמוד אז פנים בפנים נגד השי"ת כי אז משפיע השי"ת השפעה מרובה לישראל, ושבת היא תוך ופנימיות מכל המועדים והתוך מקדושת כל ההשפעות, ונגד זה כתיב קשה עורף שהפנו עורף מהשפעת השי"ת, והנה כל זה היה כדי להיטיב לישראל בהחזרת טובה, בהוספה מרובה, כי אחר החטא נתעורר לב האדם בתשובתו ועל ידי זה נקרא כל סגולת קדושה שסיגל על שמו.

דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת צִיּוֹן הִיא בְּחִינַת הַצִּיּוּנִים שֶׁל כָּל הַמְּדִינוֹת, שֶׁכֻּלָּם נִתְוַעֲדִים לְשָׁם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרָאָה אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן וְזֶהוּ: "חֲזֵה" צִיּוֹן "קִרְיַת" מוֹעֲדֵינוּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת מְ"צַ"חֵ"ק, שֶׁשָּׁם הָיוּ נִתְוַעֲדִים כָּל הַצִּיּוּנִים, וּמִי שֶׁהָיָה צָרִיךְ לֵידַע אִם לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר אוֹ הַמַשָּׂא וּמַתָּן, הָיָה יוֹדֵעַ שָׁם יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן.