Parshanut על שמות 23:15

את חג המצות תשמור כו' אשר צויתיך למועד חודש וכו'. הנה בירושלמי ע"ז בראשו אמר שירבעם הסית ישראל עו"ג ותרנית היא יעו"ש היטב דחשיב לענין כהן, וזמן לחלבים ולבשר, התורה אמרה לא תזבח על חמץ דם זבחי ועו"ז אמרה וקטר מחמץ תודה כו'. למדנו מירושלמי הזה דענין החמץ היה חוק קבוע לעובדי ע"ז אשר היה מורה על איזה רעיון כוזב המפירה אחדות השם והשגחתו, לכן כאשר הבדילן השי"ת מעו"ג במצרים אמר שיחוגו את חג המצות, וכן הנביא אמר לא יעלו כהני הבמות כ"א אכלו מוות כו', יעו"ש בקדמונים, לכן אחרי הדברות אשר היו במעלה רמה רחוקים מכל מושגי הע"ז אמר פה בפרשה תאכל מצות כאשר צויתיך, פירוש רק כמצות הזכרון, אבל לא באותו אופן שאכלו במצרים להרחיקן מע"ז, אבל אחרי העגל שחזרו להמושגות אשר נשרש בהן בהיותן בקרב גוי עובד עץ ואבן, אמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתיך, באותו המכוון ממש שהיה בעת צויתיך שהיית אז תועה בע"ז והיה להרחיקך מחוקי הע"ז ולהבדילך מן התועים ודו"ק.

חודש האביב רש"י ל' אב כו'. כן הדבר שהוא לשון אב אבל על מכוון עמוק דתבואה שהביאה שליש אמרו בגמ' רה"ש י"ב כל שזורעין ומצמחת ויעוין בתוס' שם בשם ירוש' דפירש דהתבואה אלו תולשין אותה וזורעין אותה היא מצמחת הוי זמן חיוב למעשר יעוי"ש לכן מקרי אב שהוא ראוי להוליד זרעים כשיזרעו אותו ודו"ק ורש"י פי' כמשמע מגמ' דילן מנחות ע"א דו"ק.