Chasidut על שמות 32:31

הן עם לבדד ישכון (במדבר כג ט). באור ליום וא"ו למב"י תקס"ו לפ"ק אלי דבר יגונב בחלומי, דהכי פירושו דאפילו בשעה שנקראו עם שהוא לשון גנאי, כמבואר במדרש (במ"ר פ"כ כ"ג) חטא העם הזה (שמות לב לא), שיחת עמך (שמות לב ז), עם קשה עורף (שמות לב ט), מכל מקום לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, עד כאן. ועיין בתנחומא (שמו"ר ט"ו ז') מ"ש על הן עם, דאותיות ה"ן אין להם בן זוג. ולפי דברי החלום אפילו בשעה שהן אינם עושין רצונו של מקום, ההן שלהם לטוב והבן, ולא כדברי אהבת דודים בפסוק (ירמיה ב י) הן היתה כזאת כנ"ל.

ונקדים עוד מ"ש בפרשת תשא (שמות לד ט) שאמר משה ילך נא ד' בקרבינו כי עם קשה עורף הוא, ועיין בפרשת דרכים שם במדרש וילקוט (ילקו"ש רמז) איתא דישראל לא חטאו בעגל, רק הערב רב, שנאמר (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, וכל היכי דכתיב עם הוא ערב רב, וישראל לא נענשו רק על שלא הוכיחו ולא מיחו. והנה מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע (יבמות ס"ה ע"ב), על פי זה יובן ילך נא וגו' כי עם קשה, היינו הערב רב קשה עורף הוא, ואף אם היו מוכיחן לא היו מקבלין, עד כאן. היוצא מזה דערב רב הם הנקראים עם, והנה השאלה היתה שהערב רב ישאלו אצל המצרים עבור ישראל, באמרם שילכו אתם ועליהם להחזיר ומידם יבוקש, לכך אין כאן חילול השם, לפי שהשואלים מהם ובהם ולא מישראל, ולכך היו צריך לבקש שיעשו כן לשאול בשביל ישראל, ואם כן מיושב דבר נא באזני העם, אין נא אלא לשון בקשה. ועכשיו מיושבים כל הפסוקים, ונתתי את חן העם הזה, היינו הערב רב בעיני מצרים, שגם הם היו צריכין לחן בעיני חבריהם שישאלו להם את כל רכושם מבלי שיור, והוא דבר מנגד להטבע, ועל ידי זה והיו כי תלכון לא תלכו ריקם, והשתא אתי שפיר דמשני מנסתר לנכח ודוק, ועל כן אמר ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה, דהא מצרים הם ודרים זה עם זה. ועכשיו מפרש מה תועלת שאלה זו לישראל, על זה אמר ושמתם וגו', דשאלה זו יהיו בשבילכם שתשימו על בניכם ועל בנותיכם, ושמא תאמר למה צריכים לחן כיון דמצרים שואלים, לזה אמר ונצלתם את מצרים, וזה אין מדרך הטבע להשאיל כל רכושו, ובפרשה זו נאמר דבר נא באזני העם דייקא, היינו הערב רב וישאלו איש מאת רעהו וגו', דהיינו מצרי אחד מחבירו, ויתן ה' את חן העם וגו'. וידוע דבשביל גדולת משה נלוו הגרים, לזה נאמר אחר כך וגם האיש משה גדול מאד, כי מוסב על ויתן ה' את חן העם, דלא תאמר כיון דהשואלים היו הערב רב והם שאלו משכיניהם, הרי השואלים מועטים והרכוש מעט, לזה אמר גם האיש משה גדול מאד וגו', לכך נלוו גרים הרבה לאין מספר. עוד י"ל כפשוטו דהא קשה אף שיתן ה' את חן העם, דהיינו הערב רב בעיני מצרים וישאילו להם המצרים, מכל מקום קשה למה להם להעם לעשות כן בשביל ישראל, כיון שאין להם שום רעה בזה, לזה אמר גם האיש משה, ר"ל שגם זה היה שהאיש משה גדול מאד בעיניהם, על כן שאלו אף שאין להם ריוח. ועל פי זה יתפרש גם הפסוק האחרון וישאלו ממצרים, דמוסב על בני ישראל, וקשה הא יש חילול השם בדבר, לזה ביאר כיצד היתה השאלה וה' נתן את חן העם דייקא בעיני מצרים, וישאילום מבנין הנכבד שהם השאילו את ישראל. והנה לפי זה לא הוצרכו ישראל כלל לפנות על כסף וזהב, והיו להם להתעסק בארונו של יוסף, לכך שפיר אמר שלמה ואויל וגו', ומיושב הכל ודוק. ועכשיו מבואר הספרי שהתחלנו בתרין אנפין, וגם ערב רב וכו' כאן נתקיים ואחרי כן וכו', לפי שהם הלכו עם ישראל, הם שאלו עבור ישראל, דאם לא כן האיך ציוה לחלל שמו הגדול ח"ו. או יאמר באופן אחר וגם ערב רב וגו' וצאן וגו', משמע של ערב וכו', כאן נתקיים וכו', לכך השאלה לא היתה רק שלא יאמר אותו צדיק, אבל דבורו ית' יתקיים כאן אף בלא השאלה ודוק, (ומה מתוק בזה לשון המכילתא בפסוק וגם ערב רב עלה אתם וגו', עליהם אמר הקב"ה לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, עם יציאתן ממצרים אני ממלאן כסף וזהב, והבן). ועוד י"ל, כי למצרים לא דברו, רק הם שאלו זה מזה עני מעשיר, כדי שיראו המצרים שצריכין לתכשיטין וישאילו מעצמן על ידי שמצאו חן בעיניהם. ועל ידי זה מבוארים גם כן הכתובים ונתתי את חן העם הזה וגו', ושאלה אשה משכנתה וגו' היינו ישראלית ושמתם וגו', ועל ידי זה ונצלתם את מצרים כי הם ישאילו מעצמן, וכן דבר נא באזני העם וישאילו איש מאת רעהו היינו ישראל מישראל, ולכך היה צריך בקשה כי לא ידעו הסיבה שלא היה מגלה להם, כי אם היו מגלה לס' ריבוא, אי אפשר שלא יתוודע למצרים ויתן ה' את חן העם וגו'. וכן הקרא האחרון יתפרש כן ובני ישראל עשו כדבר משה, היינו ששאלו זה מזה, ועל ידי זה נמשך וישאילו מצרים, ועל ידי מה, וה' נתן את חן העם וישאילום מעצמן, ולכך הוא מבנין הכבד כמו שפירש רש"י עיין שם, דכיון שראו שצריכין לתכשיטין שאלו להם מעצמן על ידי שמצאו חן בעיניהם, וגם זה נכון מאד בהתכת הכתובים, אבל שאר הקושיות אינם מתישבים כמו בהדרך הראשון.

ועל פי זה פירשנו בטוב טעם ודעת ענין נוסח הוידוי שתקנו אנשי כנסת הגדולה והוא סרנו ממצותך וממשפטיך הטובים וכו', ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, מה נאמר לפניך וכו' הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, אתה יודע רזי עולם וכו' אין דבר נעלם ממך וכו', ובכן יהי רצון מלפניך וכו' שתמחול ותסלח ותכפר וכו'. והנה יש להתבונן ענין הנוסח מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר וכו', אם הכוונה מה נאמר לפניך בפירוט פרטי העונות הלא אתה יודע, אין זו טענה כיון שנצטוינו על פי התורה לפרט החטא, וכאשר הוכיחו (יומא פ"ו ע"ב) מן הפסוק (שמות לב לא) אנא חטא וכו' ויעשו להם וכו', הנה אין לפטור את עצמינו מציווי אלקינו בטענה אנושיית לומר לפניו רבש"ע למה נצטרך לפרט החטא, הלא אתה יודע כי אין לבקש טעמים למצותיו ית"ש, ובפרט שזה ח"ו כמנגד להציווי, וחוץ לזה הלא כבר פורטים החטאים מקודם כאמור אשמנו בגדנו וכו'. ועוד יש להתבונן בנוסח אתה יודע רזי עולם ותעלומות וכו' אין דבר נעלם ממך וכו' ובכן יהי רצון מלפניך שתמחול וכו', האיך תלוי זה בזה לומר רבש"ע הלא אתה יודע רזי עולם וכו', על כן תמחול ותסלח וכו'. אבל לפי דברינו יומתק הענין בטוב טעם, אחר אמירתינו הוידוי בפרטות, הנה אומרים סרנו ממצותיך וכו' (בבחירנו), ואתה צדיק על כל הבא עלינו (כי ידיעתך לא הכריחה אותנו) כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירה), והנה מי שאינו נכנס עמנו באמונה, הנה יחקור על הענין ויוכל ליקח לו זה לטענה לפטור את עצמו מן הדין, באמור הלא הכל גלוי לפניו ית' מבראשית ואנחנו מה עשינו. אבל אנחנו בני אל חי חלילה לנו להוציא זה מפינו, מאמינים אנחנו בתורה המתאמתת לנו ידיעה ובחירה, רק זאת הוא לנו לטענה כיון שאנחנו מאמינים כל זה על פי התורה (הגם שהשכל אנושי מנגד), הנה נקראים אנחנו בני תורה, על כן לך י"י הסליחה על פי הבטחתך בהתהלכך וכו', כנ"ל. וז"ש מה נאמר לפניך וכו' ומה נספר לפניך וכו', כי חלילה לומר לפניך זאת לטענה הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע, ואילולי ח"ו לא היינו מאמינין בתורה, בודאי היינו יכולים לומר כן, רק אנחנו מאמינים על פי התורה אשר אתה צדיק על כל הבא עלינו, כי אמת עשית ואנחנו הרשענו (בבחירתינו). וגם אתה יודע רזי עולם וכו', ומאמינים אנחנו גם כן בידיעה, וכיון שכן הוא, אם כן אמונתינו הוא רק על פי התורה אם כן בני תורה אנחנו, ובכן בעבור זה יהי רצון מלפניך שתמחול ותסלח וכו', כהבטחתך אשר התורה (שהוא למעלה מן השכל) תמליץ טוב בעדינו שלא להתנהג עמנו במשפט אשר הוא כפי השכל (היינו בערכינו בעולם הזה), רק בחסד ורחמים שהוא למעלה מן השכל, ואתה תבין: