Chasidut על שמות 35:3

ויקהל משה וגו' ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם וגו' (שמות לה א). והקשה האלשיך למה בהקהל, ומה נשתנה משאר פרשיות שבתורה. ועוד הקשה כיון דקאי על מלאכת המשכן, היה ראוי לומר בסמוך בענינו של משכן. (ג), הקשה למה באמת לא ידחה מלאכת המשכן לשבת, כמו כל קרבנות צבור דדחיין שבת. (ד), הקשה למאן דאמר הבערה לחלק יצאת (שבת ע' ע"א), מ"ש הבערה דנקט. (ה) קשה לי למאן דאמר הנ"ל למה נכתב הבערה בתר דכתיב (שמות לה ב) כל העושה בו מלאכה יומת, הלא קודם זה היה ראוי לומר לא תבערו (שמות לה ג), ואחר זה כל העושה בו מלאכה יומת לכלול גם הבערה, וקושיא זו לא מתורצת בדברי האלשיך, עיין שם. וכדי ליישב כל הנ"ל, אקדים לפרש מאמר רז"ל בכתובות פרק אף על פי (כתובות דף ס"ב ע"ב) רבי איעסק ליה לבריה וכו', פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב, אחלפוה קמיה, אמר להו נהוי שית שנין, אחלפוה קמיה, אמר להו אכניס והדר איזל, הוי קא מכסיף מאבוה, אמר ליה בני דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב (שמות טו יז) תביאמו ותטעמו, ולבסוף כתיב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, עיין שם. והוא כלו משולל הבנה דנראה ח"ו כפריצות ומאי זה מלמדנו הש"ס, ובפרט מה דאמר ליה רבי בני מדעת קונך וכו', דאין המשל דומה אל הנמשל. ועוד קשה באמת הלא מקרא מלא הוא (שמואל א' טו כט) כי לא אדם הוא להנחם. והנה זקני הגאון החסיד מהרש"א זצוק"ל בחידושי אגדות פירוש לדברי המאמר הנ"ל דלהוי משל דומה לנמשל, עיין עליו דדבריו נאותים ומתוקים ואמתיים, וגם על זה דלא להוי שינוי רצון, פתח גם כן טעם מספיק דבא לכפר עול עגל, וקודם החטא לא היה נצרך, אך על זה הקשה דאם כן לא מוכח מדעת קונך, הלא שאני הכא דמקודם לא נצרך ולבסוף נצרך, והניח בקושיא על עצמו, ובאמת קושיא עצומה היא.

נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁהוּא מִתְאַבֵּל עַל הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, עַל־יְדֵי־זֶה מַכְנִיעַ מְאוֹרֵי אֵשׁ, וּמִתְגַּבְּרִין מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁבָּת כַּנַּ"ל. וְזֶה מִתְאַבֵּל– רָאשֵׁי־תֵבוֹת: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם (שמות ל״ה:ג׳). כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְאַבְּלִין, נִכְנָעִין מְאוֹרֵי אֵשׁ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, כִּי אֲזַי מְאִירִין מְאוֹרֵי אוֹר, שֶׁהֵם בְּחִינַת שַׁבָּת, בְּחִינַת תְּלָת גְּוָנִין דְּעֵינָא וּבַת עַיִן, שֶׁהֵם מְאִירִין לְהַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, בִּבְחִינַת: אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ כַּנַּ"ל.

ולכך נ"ל לתרץ קושית התוספת בענין אחר, דהלא בדבור הסמוך ד"ה ועל כולן, כתבו התוספת הטעם דלא ילפינן מבחריש ובקציר במדה שהיה בכלל וכו', משום דהוי שני כתובים הבאים כאחד, ודחו לטעם דהוי כלל בלא פרט בעשה, ומסקו התוספת דלבתר דידעינן מלא תבערו, לא הוי ג' כתובים הבאים כאחד, משום דלא כתיב או כולהו בעשה או כלהו בלא תעשה, עיין שם. ונקדים דהמזרחי הקשה (בריש פרשת ויקהל) עוד קושיא על פירוש רש"י דיבמות הנ"ל, והוא דאיך נימא אי לא הוי כתיב לא תבערו, דאינו חייב אלא עד שיעשה כולן, הא זאת דאם עשה רק מלאכה אחת חייב, כבר ידעינן ממקושש, עד כאן. והוא קושיא עצומה מאד לכאורה, וראיתי בספר מקום שמואל בשער התירוצים במסכת שבת (דף צ"ו ע"ב) דכתב דראה מי שכתב לתרץ קושית המזרחי הנ"ל, דהא שם במסכת שבת (דף צ"ו ע"ב) איתא במתניתא תנא תולש הוי, ר"ל דמקושש תולש הוי. ולפי זה לא קשה מידי דהא בדף ע' איתא שם דאמר ר' נתן תלמוד לומר בחריש ובקציר תשבות, ועדיין אני אומר על חריש וקציר חייב שתים, ועל כולם אינו חייב אלא אחת, תלמוד לומר לא תבערו (שמות לה ג). ולפי זה אי לא הוי כתיב לא תבערו, גם כן הוי ידעינן על כל פנים בחריש ובקציר דחייב שתים, ולפי זה לא יכול ללמוד ממקושש, דתולש הוי והוא תולדה דקצירה, ושאני תולש דכתיב בפירוש בתורה דחייב בפני עצמו, עכ"ל. וכתב עליו בספר מקום שמואל הנ"ל, כי ניים ושכיב אמר להא מילתא, דכל הסוגיא שם (דף ע') מיירי בשוגג ולענין חיוב חטאת, וכן מבואר שם ברש"י ד"ה חילוק מלאכות, שגופי מלאכות מתחלקין לחטאות ואף על פי שבהעלם אחד עכ"ל, וכן הוא בכל הסוגיא שם. ועוד איך אפשר לומר דקאי אמזיד, ואטו בתרי קטלא קטלית ליה, ובודאי מה שאמר ר' נתן ועדיין אני אומר על החרישה ועל הקצירה חייב שתים וכו', היינו שתי קרבנות דאזהרה לחרישה לעצמה ואזהרה לקצירה לעצמה וכפירוש רש"י, והוא גלוי ומבואר לכל מעיין, עכ"ל. ואני אומר דמאן דקא מתרץ שפיר קא מתרץ, דהסוגיא קודם דאתינא לדברי ר' נתן, אין הכונה בחילוק מלאכות, רק דאם עושה בהעלם אחת שיהיה חייב על כל אחת ואחת, אבל הא דאם אינו עושה רק אחת גם כן חייב אחת, פשיטא לן כמבואר בגמרא רש"י ותוספת, אם כן לא נפקא מינה מידי רק בשוגג, אבל כיון דאתינא להא דר' נתן, וכבר הכריחו התוספת הגירסא יכול אינו חייב אלא אם עשה כולן, דהוי טעינן מדברים הדברים וכו' (שמות לה א), דאינו חייב עד שיעשה כולן, אם כן ממילא דגם במזיד כן הוא, ובפרט דקרא מאלה הדברים איירי במזיד, דכתיב בתריה (שמות לה ב) כל העושה בו מלאכה יומת, דאם לא כן בלאו הכי תמוהין דברי רש"י שם ביבמות שכתב אינו חייב סקילה עד שיעשה כולן, והוי עליה תיובתא מסוגיא דשמעתין, ודוק. וגם רש"י ז"ל ודאי סובר הגירסא כן, דאין הכרע בדברי רש"י בדברי ר' נתן היפך זה, אם כן ממילא דראוי לומר דגם רש"י סובר כן, כדי שלא יקשה על רש"י קושית התוספת, ואף דמה דאמר על חרישה וקצירה חייב שתים היינו בשוגג, מכל מקום ממילא גם לענין מזיד ידעינן חילוק מלאכה בחרישה וקצירה דאם עשה אחת מהן חייב, אף דבקרא דבחריש ובקציר לא נזכר מיתה. הא לא ארי', דהלא חטאות וכרת גם כן לא נזכר רק עשה בעלמא, ואין חיוב חטאת רק בזדונו כרת, אלא על כרחך צריך לומר דכיון דגליא קרא דבאחת מהן מחלל שבת, אם כן ממילא לגמרי הוי כמחלל שבת גם לענין כרת וחטאות, ואם כן הוא הדין לענין מיתה, וזה ברור.