Chasidut על שמות 4:22

ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד וגו'. והנה לא מצינו שיאמר לו הקב"ה יותר מדברים האלה לומר איזה מכה יביא ובאיזה אופן, ומשה פתח פיהו מדברים הללו ואמר (לקמן ד', ה') כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים וגו' ומת כל בכור מבכור פרעה וגו' וכל בכור בהמה. והנראה כי הנה בתחילה בהיותו עוד במדין הודיעו ממכה זו שאמר לו (שמות ד', כ"ב-כ"ג) בני בכרי ישראל וגו' ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך וגו'. ובזה ידע משה שמכת בכורות יהיה על ידי הקב"ה בעצמו מפני שאמר לו הנה אנכי הרג, ועל כן כשאמר לו עתה עוד נגע אחד אביא על פרעה כלומר שאביא בעצמי מזה ידע משה כי כוונתו על מכת בכורות שה' בעצמו הכה כל בכור, ואכן בזה לבד לא היה במשמע כי אם בכור פרעה כאומרו בנך בכורך, ולא בכורי כל מצרים ומכל שכן בכור בהמה שבודאי אין זה בכלל, על כן אמר לו על פרעה ועל מצרים כלומר שכל מצרים שוין בזה לרעה להיות נהרג מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי ועדיין אין אנו יודעין בכור בהמה, וזה למד משה מהניקוד שאמר לו ועל מצרַים בפת"ח תחת הרי"ש, ואם אין הכוונה כי אם על האנשים היושבים בארץ ההוא, היה לו לומר מצרִים בחירק תחת הרי"ש, כי כל העם אשר במצרים נקראים כן מצרִים בחירק כמו (שם ב', י"ט) איש מצרי הצילנו וכדומה ומצרַים בפתח יורה על כלל המדינה אף הבהמה אשר בה, ועל כן כששמע משה דברים האלה אמר כה אמר ה' וגו' אני יוצא בתוך מצרים וגו' מבכור פרעה עד בכור השבי וכל בכור בהמה כדבר האמור.

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם וגו'. ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳). בזוה"ק (בהר קיא:) ורזא דמלה תרין דרגין אינון לעילא דאצטריך בר נש לאתעטרא בהו ואינון רזא דמהימנותא ואינון חד. חד רזא דעבד וחד רזא דבן. והאי עבד אקרי אדון כל הארץ. בן כמה דאוקימנא בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב) וכו', ורזא דתרין דרגין אלין אשכחנא בחד קרא דכתיב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ויאמר לי עבדי אתה הא עבד. ישראל הא בן. דכד אינון כללא חדא כדין כתיב אשר בך אתפאר. והוא כדכתיב (תצא כג) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך. היינו שהשי"ת מתהלך בקרב האדם ממדת עבד למדת בן וממדת בן למדת עבד, וזהו שנקרא השי"ת בזה מתהלך, שנראה לאדם בתרין דרגין אלין. מעלת העבודה ברזא דעבד, היינו הבהירות שלא יעשה אדם שום דבר רק בדעת וחשבון, וממה שאדם עושה בבהירות אין לו שם סבלנות ובירורים ואין עליו שום קטרוג, מאחר שנראה מפורש כי הוא עובד בבהירות, וכל שכרו יתראה מפורש שבא לו ע"י יגיע כפו. ומעלת רזא דבן הוא שמכוון שלא מדעת לרצון השי"ת, אכן ע"ז יתעורר קטרוג מה בין אלו לאלו ולזה יתחייב מזה סבלנות ובירורים^אוענין רזא דבן ורזא דעבד מבואר ביתר הרחבה לעיל פ' בראשית אות כט ד"ה וכל זה, אות לב.. וזה שאמר משה רבינו ע"ה (האזינו לב) בניו מומם, שכל מומם שיצרכו לסבלנות ולבירורים הוא לברר שהם בניו של הקב"ה:

כִּי תְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת תִּקּוּן הַמֹּחִין וְכוּ', שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִפְשָׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב וְזוֹכִין לְשִֹמְחָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַשִֹּמְחָה שֶׁל תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לה), רַבָּה הַוָה חָדֵי כולה יוֹמָא, אָמַר, תְּפִלִּין קָא מנחנא כִּי תְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת שִֹמְחָה כַּנַּ"ל, וְעַל-כֵּן הֵם כְּנֶגֶד הלה בְּחִינַת (שִׁיר הַשִּׁירִים ח') שִֹימֵנִי כְּחוֹתָם עַל לִבֵּךְ וְכוּ' כְּדֵי לְפַשֵּׁט עַקְמִימִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשִֹמְחָה בְּחִינַת וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִֹמְחָה כַּנַּ"ל, כִּי הַתְּפִלִּין הֵם בִּבְחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת כַּד נָפִיק הָאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא כְּדֵין אִשְׁתְּמַע קָלָא לְבִרְיָיתָא וְדָא אִינוּן רְעָמִים וְכוּ', כִּי עִקַּר הַתְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִין בַּלַּיְלָה, דְּהַיְנוּ עַל-יְדֵי שֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְכוּ', כַּמּוּבָא בַּכְּתָבִים וְקִימַת חֲצוֹת זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת קוֹל שׁוֹפָר, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, שֶׁזֶּה בְּחִינַת (זֹהַר וַיִּקְרָא כג) הַאי שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָׁא דְּבָטִיש בְגַדְפּוֹהִי דְּתַרְנְגוֹלָא וּכְדֵין קארי וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת (אִיּוֹב לח) מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה וְכוּ' נִמְצָא, שֶׁקּוֹל הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה קָמִים בַּחֲצוֹת, הוּא בְּחִינַת קוֹל הַנַּ"ל הַיּוֹצֵא מִגְּבוּרוֹת, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, בְּחִינַת מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה קָמִים בַּחֲצוֹת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וְזֶה בְּחִינַת כַּד נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא, שֶׁהֵם הַמֹּחִין, כִּי אָז בַּחֲצוֹת אֲזַי הוּא עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחַ, כַּמּוּבָא, שֶׁאָז עִקַּר הַזְּמַן הַמְסֻגָּל לְהַשִֹּיג סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וְזֶה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר, כִּי שׁוֹפָר הוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, בְּחִינַת עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵמַתְכֶם כַּמּוּבָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת שֶׁמִּתְעוֹרְרִים מֵהַשֵּׁינָה עַל-יְדֵי קוֹל הַתַּרְנְגוֹל שֶׁשָּׁרְשׁוֹ מִגְּבוּרוֹת בְּחִינַת הַאי שַׁלְהוֹבָא דְּאֵשָׁא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קוֹל הַשּׁוֹפָר שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁינָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת רַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן, בְּחִינַת מִי נָתַן לַשֶֹּכְוִי בִּינָה וְכוּ' כַּנַּ"ל, וַאֲזַי נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא, הַיְנוּ בְּמֹחִין, כִּי אָז הַמֹּחַ זָךְ וְצָלוּל, וְאָז עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת דַּעַת כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי אָז עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין בְּחִינַת עבי מִטְרָא, כִּי עבי מִטְרָא זֶה בְּחִינַת הַגַּן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּישַׁעְיָה (קפיטיל ה'), "עַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה מהמטיר עָלָיו מָטָר" וּפֵרֵשׁ רש"י תרכתיו מִגַּן עֵדֶן, עַיֵּן שָׁם נִמְצָא, שֶׁעִקַּר בְּחִינַת עבי מִטְרָא הֵם בְּגַן עֵדֶן, כִּי שָׁם עִקַּר תִּקּוּן הַמֹּחִין הֵם בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית ב') נָהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' וּכְשֶׁעוֹמְדִים בַּחֲצוֹת אֲזַי נֶחֱשָׁב כְּאִלּוּ יוֹשֵׁב בְּגַן עֵדֶן, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר, שֶׁאָז נָחִית קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לאשתעשע עִם צַדִּיקַיָּא בְּגִנְתָא דְּעֵדֶן וְכוּ', וּמִי שֶׁעוֹמֵד אָז וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִתְחַבֵּר עִם אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, (וַיִּקְרָא יג) וַאֲזַי זוֹכֶה לִבְחִינַת עבי מִטְרָא בְּחִינַת מֹחִין שֶׁהֵם מְאִירִין בְּגַן עֵדֶן דַּיְקָא, בְּחִינַת וְעַל הֶעָבִים אֲצַוֶּה וְכוּ' הַנֶּאֱמַר עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁנִּתְגָּרֵשׁ מִגַּן עֵדֶן וְכוּ' כַּנַּ"ל נִמְצָא כְּשֶׁקָּמִים בַּחֲצוֹת עַל-יְדֵי קוֹל הַתַּרְנְגוֹל זֶה בְּחִינַת רְעָמִים, בְּחִינַת כַּד נָפִיק הַאי קָלָא ואערא בעבי מִטְרָא וְכוּ', וְעַל-יְדֵי זֶה יוֹצֵא אוֹר הַתְּפִלִּין בַּבֹּקֶר כַּמּוּבָא, כִּי עִקַּר הַתְּפִלִּין הֵם עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת, שֶׁאָז הָרַג ה' כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְקַדְּשׁוּ בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין, בְּחִינַת (שְׁמוֹת יג) קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר וְכוּ', כִּי בְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת רֵאשִׁית דַּעַת, וְעַל-יְדֵי שֶׁהִכָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם הִכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא בִּבְחִינַת גער חית קנה, 'חית קנה' זֶה בְּחִינַת עֵשָֹו חֲזִיר הַיַּעַר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל (בְּרֵאשִׁית רַבָּא פֶּרֶק סה), שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר דְּסִטְרָא אַחֲרָא, כִּי שָֹרוֹ שֶׁל עֵשָֹו הָיָה שָֹרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם, כַּמּוּבָא, וְעַל-כֵּן הִשְׁתַּדֵּל יַעֲקֹב לִיקַח הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָֹו כְּדֵי לְהַכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּכוֹר, בְּחִינַת רֵאשִׁית דַּעַת כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי שֶׁהִכָּה ה' כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם וְהִכְנִיעַ הַדַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא, וַאֲזַי נִתְגַּבֵּר הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת (שְׁמוֹת ד') בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְֹרָאֵל וַאֲזַי נִתְקַיֵּם, "גער חית קנה" כַּנַּ"ל, וַאֲזַי יָצְאוּ יִשְֹרָאֵל מֵחָמֵץ לְמַצָּה בְּחִינַת קנה חית תשבר כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְכוּ' הַנֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר שֶׁהִיא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁבִּתְפִלִּין, זֶה בְּחִינַת גער חית קנה כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הֲרִיגַת בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם, שֶׁהֵם בְּחִינַת בְּכוֹר דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת עֵשָֹו וְכוּ' וַאֲזַי נִתְקַדְּשׁוּ בְּכוֹרֵי יִשְֹרָאֵל, בְּחִינַת דַּעַת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת קַדֵּשׁ לִי כָּל בְּכוֹר, בְּחִינַת תְּפִלִּין כַּנַּ"ל, וְכָל זֶה הָיָה בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שָׁם יא), "כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְכוּ'" כִּי עִקַּר בְּחִינַת תְּפִלִּין נַעֲשִׂין עַל-יְדֵי בְּחִינַת חֲצוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל: