מדרש על שמות 4:22

בני ישראל. שעד סוף כל הדורות נקראים על שם ישראל, וכן הוא אומר בני בכורי ישראל (שמות ד כב):

ולא והתניא ר' מאיר היה אומר מנין שאפילו נכרי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם מלמד שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככ״ג אלא לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה דא״ר חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אלא כך אומרים העכו״ם לפני הקב״ה רבש״ע ישראל שקבלוה היכן קיימות אמר להן הקב״ה אני מעיד בישראל שקיימו את התורה כולה אומרים לפניו רבש״ע כלום יש אב שמעיד על בנו דכתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל אמר להם יבואו שמים וארץ ויעידו בהם בישראל שקיימו את התורה כולה אומרים רבש״ע אף שמים וארץ נוגעין בעדותם שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ואמר רבי שמעון בן לקיש מאי דכתיב (בראשית א לא) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי מלמד שהתנה הקב״ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים את התורה מוטב ואם לאו הריני מחזיר אתכם לתהו ובהו ואמר חזקיה מאי דכתיב (תהלים עו ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחלה יראה ולבסוף שקטה אומר הקב״ה להן יבאו מכם ויעידו בישראל שקיימו את התורה כולה יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע״ז יבא לבן העיד ביעקב שלא נחשד על הגזל תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה יבא בלדר השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני ויעידו בישראל שקיימו את התורה כולה שנאמר (ישעיה מג ט) יתנו עדיהם ויצדקו אומרים לפניו רבש״ע תנה לנו מראש ונעשנה אומר להם הקב״ה שוטים מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת ומי שלא טרח בערב שבת מהיכן אוכל בשבת אלא אע״פ כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה ומי מצית אמרת הכי והא״ר יהושע ב״ל מ״ד (דברים ז יא) אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולא מחר לעשותם היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם אלא לפי שאין הקדוש ב״ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמאי קרי ליה מצוה קלה לפי שאין בה חסרון כיס מיד כל אחד ואחד עושה סוכתו בראש גגו והקב״ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז ומיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא שנאמר (תהלים ב ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו מקדיר והא אמרת אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו משום דישראל נמי זמנין (ע״ב) דמשכה להו תקופת תמוז עד שיתסר בתשרי ומצטער והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה נהי דפטור בעוטי מי מבעטי. מיד הקב״ה יושב ומשחק עליהם שנאמר (שם) יושב בשמים ישחק. א״ר יצחק אין שחוק לפני הקב״ה אלא אותו היום בלבד:

[ד] מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע (משלי ל:ד). מי עלה שמים, זה הב"ה דכתי' בו עלה אלהים בתרועה (תהלים מז:ו). וירד, וירד י"י על הר סיני (שמות יט:כ). מי אסף רוח, אשר בידו נפש כל חי וגו' (איוב יב:י). מי צרר מים, צורר מים בעביו (שם כו:ח). מי הקים כל אפסי ארץ, י"י ממית ומחיה (שמואל א' ב:ו). ומה שמו, צור שמו, שדי שמו, י"י צבאות שמו. ומה שם בנו, בני בכורי ישראל (שמות ד:כב) שמו. ד"א מי עלה שמים (משלי שם), מי הוא זה שתפילתו עולה לשמים ומורידה גשמים, זה שהוא מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא מוריד טל ומטר לעולם. מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם), מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ולא מורידה את הגשמים, זה שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו שהוא עוצר את השמים מהוריד טל ומטר לעולם. ד"א מי עלה שמים (משלי שם), זה אליהו דכתי' ביה ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב' ב:יא). וירד, אתו אל תירא (שם א:טו). מי אסף רוח בחפניו, י"י אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו (מלכים א' יז:א). מי צרר מים (משלי שם), ויקח אליהו את אדרתו ויגלום (מלכים ב' ב:ח). מי הקים כל אפסי ארץ (משלי שם), ויאמר אליהו ראי חי בנך (מלכים א' יז:כג). ד"א מי עלה שמים (משלי שם), זה משה דכתי' ביה ומשה עלה אל האלהים (שמות יט:ג). וירד, וירד משה מן ההר (שם שם יד). מי אסף רוח, כצאתי את העיר (שם ט:כט). מי צרר מים (משלי שם), נצבו כמו נד נוזלים (שם טו:ח). מי הקים כל אפסי ארץ, זה אהל מועד, שנא' ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן (במדבר ז:א), שהעולם הוקם עמו. ר' יהושע בן לוי בשם ר' שמעון בן יוחאי להקים משכן לא נאמ', אלא להקים את המשכן, מה הוקם עמו, עולם הוקם עמו, שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת, משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכך נאמר ויהי ביום כלות משה (במדבר ז:א).