Musar על שמות 4:22

הגאון רב סעדיה פירש כי השטן היה אדם ממש והיה מקטרג את איוב מתוך שנאה וקנאה שהיתה לו על הצלחתו ועל פרי גודל מעשיו הטובים, וכן בני האלהים היו אנשים ממש מבני דורו שהיו אויבים לו ומקנאים בו, והיה מנהג האנשים האלה להתקבץ בימים מיוחדים בשנה בבית הועד בעבודת השי"ת והיו עושים סעודה גדולה ביום הקיבוץ. ופירוש בני האלהים גדולי השם כלשון (שמות ד') בני בכורי ישראל (דברים יד) בנים אתם לה' אלהיכם. ומה שהזכיר השטן בפרט מאחר שהיה מכללם וכמותם לפי שהאיש ההוא גדול היה מכולן וכולן היו נמשכים אחרי עצתו כדמיון קרח, ופירוש להתיצב ויתיצבו על ה' כלשון (שמות כא) וכי יזיד איש על רעהו להרגו וגו' שפירושו הרגו בכוונה, שהתיצבו על ה' בעבודת השם יתעלה כמנהגם ביום הכנופיא. ופירוש הכתוב ויהי היום שבאו בני האלהים אותם האנשים גדולי השם ונתקבצו ביום הקיבוץ והתיצבו בעבודת השם ועשו סעודה כמו שהיו רגילים, ויבא גם הגדול שבכולם בתוכם הוא שקראו שטן לפי שהוא המקטרג הגדול שבכולם והמקנא לאיוב יותר. ובתוך אותו הקיבוץ ואותו המעמד ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא, כלומר בא דבור השם לאותו האיש המקטרג הגדול כדי שישמעו השאר ושידעו כי איוב היה צדיק גמור שיתפרסם זכיותיו בעמים ושיוודע צדקו ביניהם, ועל כן בא אליו הדבור על פני כל המעמד לא בינו לבין עצמו לפי שלא היה נודע. ואע"פ שהאיש המקטרג בעל הקנאה והשנאה והכעס לא היה ראוי לדבור השם יתעלה בא אליו לכבוד איוב ולהודיע מעלתו וזכות כוונתו ושלימות אמונתו, כי היה שלם בעשרו שלם בעניו שלם בבריאותו שלם בחליו, ככבוד הדיבור לאבימלך לכבוד אברהם או ללבן לכבוד יעקב או לבלעם לכבוד ישראל, ושאלת השם יתעלה לאיש המשטין הזה מאין תבוא כשאלת השי"ת לקין (בראשית ד') אי הבל אחיך, או לאדם איכה, או לבלעם (במדבר כב) מי האנשים האלה עמך ורבים ככה, ופירוש משוט בארץ משוט בארץ הזאת. והנה העדה הרעה הזאת שנאוהו שנאה גדולה וקנאו אותו על הצלחתו והשי"ת השליט עליו האיש שקראו שטן ונמסר בידו להביאו לידי נסיון בממונו ובגופו ולא להמיתו. והראיה כי השטן הזה הוא אדם מלשון הכתוב (מ"א יא) ויקם ה' שטן לשלמה את הדד האדומי וכתיב (שם) ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע, ועוד בענין יהושע הכהן גדול (זכריה ג) והשטן עומד על ימינו. והידוע כי השטן הזה היה רחום בעל טעם ושמשי ספרא שהיו מקטרגין על יהושע בן יהוצדק הוא שכתוב (עזרא ד) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה, ומן הידוע עוד כי דרך העולם שיקראו לכל מקטרג על דבר שטן, וכתיב (תהלים לא) ישטנוני תחת רדפי טוב (שם קט) זאת פעולת שוטני. וכן קטרוג הבארות (בראשית כז) ויקרא שמה שטנה, ועל פי כל הראיות האלה יהיה השטן הזה אדם ממש. ולפי הדעת הזה יהיה פירוש הנה כל אשר לו בידך ברשותך וברצונך. רק את נפשו שמור. הזהירו שיביאנו לידי נסיון בממונו ובגופו אך יזהר שלא ימיתנו ולא יפריד גופו מנפשו, ולכך פירש הגאון ז"ל כי מלת שמור במקום הזה השמר כלומר השמר שלא תמיתנו. והוא כלשון (יהושע ו) שמרו מן החרם שפירושו השמרו. ומה שכתוב ויך את איוב אינו חוזר אל השטן כי בן אדם אין לו רשות בזה והנה הוא חוזר לשי"ת ויצא השטן מאת פני ה' ויך ה' את איוב כלומר שסמך מלת ויך אל השם כי לא השטן הוא המכה אלא השם כי לא אמר ויך השטן את איוב, ומה שלא ביאר ויך ה' לפי שאין דרך הכתוב להזכיר השם על הפורענות כי אם בהצלה כענין (מ"ב ו) הך נא את הגוי הזה בסנורים ולא אמר ה' הך נא כמו שאמר בהצלה (שם) ה' פקח נא את עיני אלה ויראו, וכתב הגאון ז"ל כי מן הנמנע להאמין כי פעולתם כנגד השי"ת ולא כנגד ההולכים בדרכיו, ועוד שאין ממדות המלאכים להיות להם קנאה ושנאה ולהתלבש תאוה ולהתקבץ במקום הסעודות ותענוגות בני האדם:

ועל ענין קדימת התורה להבכורה, הביא הפסוק יקרה היא מפנינים, ומפרש פנינים לשון פנים כו'. וקשה מפנים הוה ליה למימר, ומה זה מפנינים עם ב' נוני"ן. ועוד קשה במה שאמרו ומנין שלא אבד גרשון גדולתו לפי שהוא בכור כו', וקשיא סיפא לרישא, דאמר דאבד, והקדים את קהת מפני שהי' מנושאי הארון. אלא הענין הוא פנינים מורה על הכפל, וכאלו היה כתוב ב' פעמים פנים. והענין כי תכלית היה בשביל אדם שיקבל את התורה כמו שכתבתי לעיל בענין נעש"ה אד"ם. ואדם הוא הבכור לכל מין האדם, כי הוא הראשון. והנה ישראל נקראו אדם, ועל כן נקראו בכור כמו שכתוב (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל. אמנם זו הבכורה קדמה ללוים מלישראל, כי הם בבחינת רוח האדם העולה, וישראל נפש כמו שכתבתי לעיל, על כן כתיב בשבט לוי (דברים לג, י) יורו משפטיך ליעקב. וזה הכל מצד התורה הנגליית שהיא תורת האדם, דהיינו המצות אשר יעשה אותם האדם ואת אשר יזהר מהם. אמנם התורה הרוחניית היא הבכור האמתי כי קדמה להעולם אלפים שנה, והיא התורה הרמוזה בלוחות תורת ה' שנשאו הקהתים, כי הלוחות מעשה אלהים המה, כמו התורה הקדומה. נמצא שזוהי בכור להתורה הנתנה לאדם לקיים המצוה הנגלות, ועל כן הוזכר קהת בראשונה, מאחר שנשא את הארון ששם התורה ברוחניית, והיא הבכור כי קדמה לעולם. נמצא בבחינה זו דין בכורה לקהת ועל כן הוקדם. נמצא שענין גדולת גרשון שהיא הבכורה גרם להקדים את קהת הנושא ענין בכורה האמיתית ובזה נתגדל מעלת הבכורה וכבוד הוא לגרשון שהיה בכור למטה להגדיל מעלת הבכורה:

וסוד בכור תם, הוא סוד ישראל קדושים נקראים (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל, והם עדה השלימה ונקראים צאן מרעיתי, על כן אינו נאכל אלא לכהנים. וסוד אכילת קדשים בנפל בהם מומין נפדו, כי ישראל קדושים, וישראל נקראים אדם, והוא היה קודש. אח"כ נפל בו מום לאחר שחטא ונתלבש בכתנות עור, אבל יש לו פדיון בסוד (ישעיה מג, ד) ואתן אדם תחתיך. וזהו היה סוד עזאזל ונשא עונותם, ודרשו רז"ל עונות תם, שהם חלים על ראשו ועל עמו. אבל נצטוינו שלא נעשה מום בקדשים כדי לאכלם, כי אז הוא מטיל מום בקדשים בבחירתו. גם איסור עבודה וגזיזה בקדשים, כי אף שברי לוחות קדושים הם: