Chasidut על שמות 6:9

וְזֶהוּ (שמות ו׳:ט׳): מִקֹּצֶר־רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה – שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת קֹצֶר־רוּחַ, מֵחֲמַת שֶׁהֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וּלְתַעֲנִיתִים כַּנַּ"ל. כְּמוֹ שֶׁבִּשְׁעַת הַשְּׁמָד שֶׁהִיא קִלְקוּל אֱמוּנָה לְגַמְרֵי, צְרִיכִין אֲפִלּוּ לִמְסֹר נַפְשָׁם מַמָּשׁ אֲפִלּוּ עַל דָּבָר קַל, כְּמוֹ־כֵן כְּשֶׁיֵּשׁ קַטְנוּת וּפְגָם בֶּאֱמוּנָה, צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת כַּנַּ"ל.

וגם ממחרת השבת באשמורת הבוקר כאשר נרעש מקול הנוגש הרוצח כחיתו יער על טרפו להקימו לעבודתו, נמס רוח האציל אשר בו ונשמתו פרחה ממנו, ושוב עבד נשבר ממנו נשאר. האמינו כי עתיד ד׳ לגאלם, אבל הנוכחיות הקשה והכל כך מרה אשר היתה נגד עיניהם, הרחיקה מהם גם את זוהרם העבר וגם את תקותם העתידה, הרחק מאוד כאל עולמות אחרים. הן היו שרים קדושים וטהורים, אבל זה היו מכבר, כאילו בעולם אחר כעין טובם אשר הי׳ להם בעולם העליון קודם לידתם בהלו נרו על ראשו. וגם תקותם להגאל נתרחקה מהם כאילו בעולם אחר תהי׳, אבל בעולם הזה פרעה הוא מלך אדיר והמצריים נוגשיו, והם בני ישראל עם בזוי, שבורי רוח ושבורי הגוף. ומי יעמוד בצרות אלו ומי מהם ישאר חי עד בא ישועתם. גם אמונה וגם יאוש הי׳ להם, לא מחסרון אמונה תקפם היאוש ותקוה אבדה מהם, רק משברון רוחם, כי גם להאמין צריכים עצם איש, ורוח אשר יאמין, ובהם עצם האיש נרמס והרוח נמס, העצם אשר יאמין נשבר, והאיש אשר יקוה נרצץ. בשעה שקראו את מגילותיהם המבטיחים להם את גאולתם קם רוח הישראלי בהם ואמונתם נתחזקה, וכשחזקו צרותיהם נפלו הם ועמהם גם רוח אמונתם נתפוצץ, ולא שמעו וכו׳ מקוצר רוח ומעבודה קשה.

וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה (שמות ו ט), וידבר ה' אל משה בא דבר אל פרעה וגו' (שמות ו יא), וידבר משה וגו' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים (שמות ו יב). הנה כבר עמדו המפרשים הא קל וחומר פריכא הוא, דכבר נתבאר הטעם ולא שמעו וגו' מקוצר רוח ומעבודה קשה. ועוד קשה דסיומא דקרא ואני ערל שפתים הוא משולל הבנה, דבלא זה גם כן הקל וחומר הוא טוב אלולי האי פירכא, והאי פירכא לא מתיישב בזה. והנ"ל על פי הגמרא (מגילה דף כ"ח ע"ב) בהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין כאחד, כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעו. והנה על פי זה יובן דנלעג לשון אין דבריו מובנים כל כך, רק אם חביבים דבריו להשומע יהיב דעתיה ושמע, מה שאין כן המדבר בלשון מבואר, דבריו מובנים לכל. ועל פי זה יתפרש הפסוק וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה, והנה לכאורה הנך שני תיבות אל משה, הוא שפת יתר דהא עליה קאי. רק דפירושו ולא שמעו אל משה דייקא, מחמת שהוא ערל שפתים, ושמא תאמר הלא בחביב יהיב דעתיה ושמע, לזה אמר מקוצר רוח ומעבודה קשה שלא היה חביב עליהם משום זה, אם כן הוא לעג לשון ואין בינה, ואם כן לפי זה הקוצר רוח וגו' לא פעל רק לדחות החביבות. אם כן לפי זה פרעה הרשע דבעצם אינו חביב בעיניו דברי משה, וגם שנוא מאד בעיניו דהרי אומר לו לשלח את ישראל, על אחת כמה וכמה שלא יכנסו דברי נלעג לשון בעיניו. וזה דברי משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, ושמא תאמר דהוא מחמת קוצר רוח מה שלא שמעו בני ישראל, לזה אמר ואני ערל שפתים בעצם, והקוצר רוח לא פעל רק לדחות החביבות, וכל שכן פרעה הרשע ששנוא בעיניו, והוא נכון בס"ד.