פירוש על במדבר 15:14

כאשר תעשו כן יעשה. תניא, יכול מדכתיב אשה ריח ניתח, כל שעולה לאישים אפילו מנחה, ת"ל כאשר תעשו כן יעשה, מה אתם מיני דמים אף הוא מיני דמים, אי מה אתם עולה ושלמים אף הוא עולה ושלמים ת"ל ככם כגר, לכם הקשתיו ולא לקרבנותיכם, ומניין לרבות את העוף ת"ל אשה ריח ניחח לה', איזהו דבר שכולו לה׳ – הוי אומר זו עולת העוף ^כחואף שגם עולת בהמה כולה כליל, אך הן עורה לכהנים. והנה באור דרשה זו ושבפסוק הבא [ככם כגר] כך הוא, כי ידוע שבשלשה דברים נכנסו אבותינו לברית עם הקב"ה, במילה וטבילה והרצאת דמים [ר"ל בזריקת דם קרבנות על המזבח], כי מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו [בפסח] ומל אותם משה, שמקודם בטלו כולם מילה במצרים [חוץ משבט לוי ועליהם נאמר ובריתך ינצורו] כנודע באגדות, וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנאמר וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם, וקרבן – שנאמר (ס"פ משפטים) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות, וע"י כל ישראל הקריבו, ובאו פסוקים אלה להורות לנו דכל דינים אלו נוהגים לדורות לענין כשירצה עובד כוכבים להכנס לברית [במקומות שהותר ע"פ המלכות] ולהסתופף תחת השכינה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ומסמיך זה על הלשון שבפסוק הבא ככם כגר, מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן, ומהו קרבן הגר, עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה, ובזה"ז שאין קרבן צריך מילה וטבילה, וכשיבנה ביהמ"ק יביא קרבן. .
(כריתות ט׳ א')

וכי יגור אתכם גר וגו'. הרצון בזה שהגר שיתגייר או הגר שכבר נתגייר יחוייבו במנחות ונסכים כמו העניין בישר' והנה מזה המקו' למדנו כי הגר בעת שיתגייר יקריב קרבן ולפי שכבר מצאנו בישראל בעת שנכנסו תחת כנפי שכינה שהקריבו עולות ושלמים כמו שנתבאר בסוף פרשת ואלה המשפטים למדנו מזה שהגר גם כן יחוייב בקרבן בעת הכנסו תחת כנפי שכינה ולפי שנאמר בכאן ועשה אשה ריח ניחוח ליי' ואין שם קרבן שיהיה כלו אשה ריח ניחוח ליי' זולת העולה למדנו מזה שהגר מתחייב בעולה ולפי שהעולה כבר נתבאר שתהיה מן העוף כמו שנתבאר בפרש' ויקרא הנה יספיק לגר שיביא עולת העוף וכבר יתבאר גם כן כי הגר יחוייב להביא קרבן ממה שראינו ממנהג התורה כאשר תרה להעתיק האדם מלא קדושה לקדושה שתעשה בזה האופן כמו שמצאנו בישראל כשקיבלו את התורה ונתקדשו בה שהקריבו וכמו שמצאנו בישראל כשקיבלו את התורה ונתקדשו בה שהקריבו וכמו שמצאנו באהרן ובניו כשנכנסו לקדושת הכהונה וכמו שמצאנו בלויים כשנכנסו לקדושת הלויה. ולפי שכבר מצאנו בלויים שהקריבו חטאת ועולה ובכהנים שהקריבו חטאת ועולה ושלמים ובישראל שהקריבו עולת ושלמים למדנו מזה שלא יחוייב בכמו זה הענין כי אם עולה כי מה שנשתתפו בו אלו כלם הוא העולה ולזה הוא מבואר שראוי שנדע שלא יתחייב הגר כי אם בעולה ונלמד שהוא מחוייב בטבילה ממה שראינו גם כן בישראל בעת מתן תורה ובכהנים והלויים ונלמד שהוא מחויב במילה ממה שנזכר בסו' פרשת לך לך אלא שהמילה אינה מעכבת הגרות כי כבר מצאנו שאפילו ישראל יתכן שימנעו מהמילה כאשר היתה שם סבה כמו שנזכר בספר יהושע שלא מלו העם היוצאים ממצרים. ועוד שכבר מצאנו מה שהוא משותף באלו הדברים שזכרנו הוא הטבילה והקרבן ולזה הוא מבואר שהטבילה היא מעכב לא המילה:

וכי יגור אתכם גר או אשר בתוככם לדורותיכם וגו׳.
ספרי פסקא קח: אין לי אלא גר המתגייר, גר שנתגייר מנין, ת״ל: או אשר בתוככם לדורותיכם.
ר״ל אף שנתגייר שלא בזמן המקדש, וכשיבנה צריך קרבן. וזה פי׳ כוונת הגמ׳ כריתות דף ט׳ ע״ש, ועמ״ש בזה ברמב״ם.