פני דוד
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה ויאמר וגו' הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. יובן בס"ד קישור הדברים והוא כי הרואה אשה יפה עד למאוד בתכלית היופי ישפוט בשכלו עליה ב' סוגים הא' אפשר להיות שזו היא מצד עצמה אין בה כל זה היופי הנראה בה אלא ע"י שהיא קישטה עצמה בצבעונין ובתכשיטי הנשים לכן היא נראית יפה עד מאוד אבל מצד עצמה אם לא היתה מקשטת עצמה כמנהג הנשים לא היתה נראית יפה כל כך. והסוג הב' הוא שאפשר להיות שכל זה היופי העצום הנראה בה הוא מצד עצמה והיא אינה מקשטת עצמה כלל. והנה דבר זה אין לו מבחן בהיות האשה בתוך ביתה בעירה ובשער מקומה כי מי יודע מה שהאשה עושה בתוך ביתה בהסתר ואמנם המבחן יהיה אם זו האשה תלך בדרך מעיר לעיר שבודאי אם דרכה לקשט עצמה בצבעונין ובתמרוקי הנשים לא תעשה כן בדדך. גם אם היא קישטה עצמה בצאתה מן ביתה ללכת מן העיר ג"כ אחר שתלך ב' וג' ימים בדרך לא ישאר שום רושם בפניה ובכל מקום שבה מאותם הצבעונין והתכשיטין שעשתה. וא"כ השתא אם גם אחר שהלכה בדרך ב' וג' ימים וכ"ש יותר ועדיין היופי וההידור שלה עליה כמו שהוא א"כ זה מבחן עצום שהיופי שלה הוא מצד עצמה והיא אין דרכה לעשות כתכשיטי הנשים כי אינה צריכה לכך. ואם נראה הפרש ביופי שלה א"כ מזה ניכר שהידור היופי שלה בא ע"י שהיא מקשטת עצמה ועל זה נאמר בשעת המחקר יקל האדם או יקר. גם עוד בזה יבחן היופי שלה יותר והוא כי טבע הדרך להחליש הידור היופי ולהשחיר מעט הפנים ואם גם בזאת עמד יופיה בה ולא ניכר בה הפרש הנה זה הוכחה על עוצם היופי שבה שהוא דב למאוד. והנה שרה אמנו שהיתה יפה עד מאוד יוכל השכל לעשות ביופיה ספק משני סוגים הנז' ואמנם כאשר יצאו מן העיר ללכת מצרימה וכבר עבר כל הדרך והקריבו לבא מצרים והביט בה אברהם אע"ה וראה עוצם יפיה כי רב הוא מאוד ולא נשתנית כלל הנה בזה הכיר כי כל היופי שלה היא מצד עצמה ולא מכח צבעונין ושאר קישוטין שאם היה כסיוע זה לא היה נשאר רושם מכל זה וז"ש ויהי כאשר הקריב שכבר היה להם זמן גדול בדרך שהתחילו להתקרב למצרים ואפ"ה עודנה שרה אמנו עליה השלום יפה כלבנה ברה כחמה לכן א"ל הנה נא ידעתי נא דייקא ר"ל עתה הוא שידעתי כי אשה יפת מראה את דייקא כלומד את מצד עצמיך יפה ולא מחמת מיני קישוטין וצכעונין שעושים הנשים ובזה יובן ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד דתיבת היא לכאורה מיותרת והול"ל כי יפה מאד ובזה אתי שפיר ר"ל היא מצד עצמה ולא מצד קישוטין.
רש"י
הנה נא ידעתי. מִדְרַש אַגָּדָה עַד עַכְשָׁו לֹא הִכִּיר בָּהּ מִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁבִּשְׁנֵיהֶם, וְעַכְשָׁו הִכִּיר בָּה עַל יְדֵי מַעֲשֶׂה. דָּבָר אַחֵר, מִנְהַג הָעוֹלָם שֶׁעַל יְדֵי טֹרַח הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה, וְזֹאת עָמְדָה בְּיָפְיָהּ. וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא הִנֵּה נָא הִגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁיֵּשׁ לִדְאֹג עַל יָפְיֵךְ, יָדַעְתִּי זֶה יָמִים רַבִּים כִּי יְפַת מַרְאֶה אַתְּ, וְעַכְשָׁו אָנוּ בָאִים בֵּין אֲנָשִׁים שְׁחֹרִים וּמְכֹעָרִים, אֲחֵיהֶם שֶׁל כּוּשִׁים, וְלֹא הֻרְגְּלוּ בְאִשָּׁה יָפָה; וְדוֹמֶה לוֹ הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא (בר' י"ט):