עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
דרש רבא (שם כט יג) ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין. ברכת אובד עלי תבא שהיה גוזל שדה יתומים ומשביחה ומחזירה להם. ולב אלמנה ארנין כל היכא דהוה אלמנה דלא נסבי לה הוה שדי שמיה עלה ואתו ונסבי לה. (שם ו ב) לו שקול ישקל כעסי וגו׳ אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב חברותא כלפי שמיא (שם ט לג) לא יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב כלום יש עבד שמוכיח את רבו. (שם לא א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה אמר רבא דלא דידיה לא מסתכל אבל אברהם אפילו בדידיה לא מסתכל דכתיב (בראשית יב יא) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מכלל דמעיקרא לא הוה ידע. (איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה אמר רבא מלמד שכפר איוב בתחית המתים:
עין יעקב
לא "עַל דַּעְתְּךָ כִּי לֹא אֶרְשָׁע. וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל". (שם י) אָמַר רָבָא: בִּקֵּשׁ אִיּוֹב לִפְטֹר אֶת [כָּל] הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין, אָמַר [לְפָנָיו]: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בָּרָאתָ שׁוֹר, פַּרְסוֹתָיו סְדוּקוֹת. בָּרָאתָ חֲמוֹר, פַּרְסוֹתָיו קְלוּטוֹת. בָּרָאתָ גַּן־עֵדֶן, בָּרָאתָ גֵּיהִנֹּם, בָּרָאתָ צַדִּיקִים, בָּרָאתָ רְשָׁעִים, מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ? וּמַאי אַהַדְּרוּ לֵיהּ חַבְרֵיהּ לְאִיּוֹב? (שם טו) "אַף אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה, וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי אֵל". בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵצֶר הָרַע, בָּרָא לוֹ תּוֹרָה תַּבְלִין. דָּרַשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב: (שם כט) "בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן". "בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא", [מְלַמֵּד] שֶׁהָיָה גּוֹזֵל שְׂדֵה יְתוֹמִים, וּמַשְׁבִּיחָהּ, וּמַחֲזִירָהּ לָהֶם. "וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִין", כָּל הֵיכָא דַּהֲוָה אִיכָּא אַלְמָנָה דְּלָא [הֲוָה] נַסְבֵּי לָהּ, הֲוָה [אָזִיל] שָׁדִי שְׁמֵיהּ עֲלָהּ, [וַהֲווּ] (ו)אַתּוּ וְנַסְבֵּי לָהּ. (איוב ו׳:ב׳) "לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי" וְגוֹ'. אָמַר (רבא) [רַב]: עַפְרָא לְפוּמֵיהּ דְּאִיּוֹב! חַבְרוּתָא כְּלַפֵּי שְׁמַיָּא? (שם ט) "לֹא יֵשׁ בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ, יָשֵׁת יָדוֹ עַל שְׁנֵינוּ". אָמַר (רבא) [רַב]: עַפְרָא לְפוּמֵיהּ דְּאִיּוֹב! כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁמּוֹכִיחַ אֶת רַבּוֹ? (שם לא) "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, וּמָה אֶתְבּוֹנָן עַל בְּתוּלָה". אָמַר רָבָא: (איוב, בלא דידיה לא מסתכל, אבל) [עַפְרָא לְפוּמֵיהּ דְּאִיּוֹב! אִיהוּ בְּאַחְרָנִיתָא], אַבְרָהָם אֲפִלּוּ בְּדִידֵיהּ לָא מִסְתַּכֵּל, דִּכְתִיב: (בראשית י״ב:י״א) "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אַתְּ", מִכְּלַל, דְּמֵעִיקָרָא לָא הֲוָה יָדַע לָהּ. (איוב ז׳:ט׳) "כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ, כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה". אָמַר (רבא) [רַבָּה]: מְלַמֵּד, שֶׁכָּפַר אִיּוֹב בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים.
תנחומא בובר
[ואברהם זקן]. זה שאמר הכתוב אשת חיל מי ימצא (משלי לא י), הדברים על מי נאמרו, לפי שכתיב למעלה ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (בראשית כג ב), התחיל בוכהומספיד, ואמר אימתי יש לי ליטול כיוצא בך, אשת חיל זו שרה, שנאמר הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את (שם יב יא).ורחוק מפנינים מכרה, שבאת ממרחק, שנאמר קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש עצתי (ישעיה מו יא). בטח בה לב בעלה, זו שרה, שנאמר [אמרי נא אחותי את] למען ייטב לי בעבורך (בראשית י ביג). ושלל לא יחסר זה אברהם אבינו, שנאמר ואברם כבד מאד (שם יג ב). גמלתהו טוב ולא רע, זו שרה, שנאמר ולאברם היטיב בעבורה (שם יב טז), דרשה צמר ופשתים, בין ישמעאל ליצחק, שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' ותאמר לאברהם גרש (את) האמה הזאת וגו' (שם כא ט י). היתה כאניות סוחר, שהיתה מטלטלת ממקום למקום וממדינה למדינה, כספינה הזאת ההולכת ממקום למקום בים. ממרחק תביא לחמה, שנאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך וגו' (שם כ טז). ותקם בעוד לילה, אימתי וישכם אברהם בוקר וגו' (שם כב ג). ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (שם יז כו), ואין חק אלא מילה, שנאמר ויעמידה ליעקב לחק לישראל ברית עולם (תהלים קה י). זממה שדה ותקחהו, שעד שהיא בחיים זממה ליטול את מערת המכפלה, ותקחהו שהרי נקברה בה. מפרי כפיה נטעה כרם, שנאמר ויטע אשל (בראשית כא לג), מהו ויטע, כד"א ויטע כרם (שם ט כ). חגרה בעז מתניה, שאמר לה אברהם, מהרי שלש סאים קמח סלת וגו' (שם יח ו). טעמה כי טוב סחרה, ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה (שם כא ז). לא יכבה בילה נרה, אימתי ויחלק עליהם לילה (שם יד טו). לא תירא לביתה משלג, אימתי כשהראה לו הקב"ה גיהנם, בישרה שאין אחד מבניה יורד לתוכו, שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש (בראשית טו יז), למה לפי שהם מקיימים שני דברים. כי כל ביתה לבוש שנים, אלו שבת ומילה. מרבדים עשתה לה, אימתי כשאמרו לו איה שרה אשתך (שם יח ט), אמר לה מבושרת את שאת יולדת, ומהם יוצאים כהנים גדולים שמשמשין באהל מועד. שש וארגמן לבושה, שנאמר (שש) [תכלת] וארגמן וגו' (שמות כו לא. נודע בשערים בעלה, כשמתה שרה קפצה זקנה על אברהם ונקרא זקן, שנאמר שמעני אדני נשיא אלהים את בתוכנו (בראשית כג ו), הוי נודע בשערים בעלה, מיד כשבתו עם זקני ארץ הזקין, לכך נאמר ואברהם זקן.