פירושים על בראשית 22:8: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

יראה לו השה. כְּלוֹמַר יִרְאֶה וְיִבְחַר לוֹ הַשֶּׂה, וְאִם אֵין שֶׂה, לעולה בני. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵבִין יִצְחָק שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְהִשָּׁחֵט,

אלהים יראה לו השה לעולה בני, ענה לו מענה שיוכל אדם להבינו לשני פנים, האחד, שיהיה בני, תשובת הקריאה, כמו הנני בני, כלומר בני, אלהים יראה לו השה, ר"ל הוא יודע מי יהיה השה והוא יזמיננו לנו, והשני אלהים יראה לו השה לעולה, ומי הוא השה, בני הוא. ויצחק הבין כי הוא יהיה השה, לפיכך אמר,

אלהים יראה לו השה. האי לו מיותר. אכן אין קרבן לשם אלהים אלא לשם הוי׳ כדאיתא שלהי מנחות. והא דכתיב בפ׳ זו בשם אלהים. הוא משום שבזה המעשה הוקבע עולת תמידין כמש״כ במקרא הסמוך וזהו טבע פרנסת א״י מאז נבראה הטבע כמש״כ לעי׳ ט״ו ז׳. מש״ה הי׳ הדבור בשם אלהים כמש״כ כ״פ אבל עיקר המעשה הוא לשם ה׳. וזהו אלהים יראה לו לה׳ ית׳: