צרור המור על התורה
ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. זהו מראה שכינה כמו וישא עיניו וירא. וכאן נתבשר ביעקב שהוא שלישי לאבות. וזהו וירא את המקום מרחוק הנאמר ביעקב ויפגע במקום. ואחר שראה המקום שהוא מקום השכינה לא רצה שילכו נעריו עמו. לפי שהיו מעם טמא שפתים. ושם העצים על יצחק לראות אם ישאל או ינסה. והוא הבין הדבר ושתק. ואח"כ שאל ואמר הנה האש והעצים שהוא רמז למדת הדין. ואיה השה לשכך החמה ולהעלותו עולה. כמו שנאמר לך והעלהו שם לעולה. ואז השיב אברהם אלהים יראה לו השה לעולה. כדי להסיר מלבו הדברים. אבל כוונת תשובתו היתה אם השם צריך שם יראה לו לעצמו השה שירצה. כי עולה השלימה היא בני. ועם כל זה וילכו שניהם יחדיו. ולהורות על כוונתו של אברהם ולהודיע לכל באי עולם לב יצחק בזה. אמר שבנה בפועל המזבח ועקד את יצחק בנו כאלו היה בן שנה וקבל הדבר בשמחה:
ילקוט שמעוני על התורה
ויהי המקריב ביום הראשון. זה אברהם שהודיע כחו של אלקים לכל באי עולם. קרבנו קערת כסף בזכות שרה שלא היה לה אלא בן אחד וקרב על גבי המזבח. שלשים ומאה משקלה בזכות יהוידע הכהן שחדש את הקרבנות שבטלו בימי עתליה ומת בן שלשים ומאה. מזרק אחד כסף שבעים שקל זה סנהדרי ישראל שנאמר אספה לי שבעים איש ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד. שניהם מלאים זה משה ואהרן שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, וכן הוא אומר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'. כף אחת זו תורה שנאמר תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם. עשרה זהב בזכות עשרת הדברות שנארמ הנחמדים מזהב. מלאה קטרת בזכות ישראל שנאמר מי זאת עולה מן המדבר וגו' מקוטרת. פר אחד בזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם. איל אחד בזכותיצחק שנאמר וילך אברהם ויקח את האיל, כבש אחד זה יצחק שנאמר השה לעולה בני. שעיר עזים בזכות יעקב דכתיב ואת עורות גדיי העזים. ולזבח השלמים בקר שנים בזכות נדב ואביהוא שכפרו על ישראל. אילם חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה בזכות שנים עשר שבטים ושלשה אבות: