פירושים על בראשית 24:67: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו רמז להתייחדות מדת הפחד והגבורה ליצחק וזה רמוז במלת ויביאה והבן זה מספר הזוהר:

ויאהב המלך. ויעש המלך משתה. במסכת מגילה (מגילה יג.) אמר רבא בקש לטעום טעם בתולה טועם טעם בעולה טועם ע״כ. וי״ל מנין לו לרבא לדרוש הדרשה הזאת מן הפסוקים. אלא שקשה כי אחר שאמר הפסוק קודם ויאהב המלך וגו׳ איך אמר א״כ ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות כי החן והחסד לא יתכן בלתי בתול׳ קודם שתבעל כי הוא משתוקק אליה בכל עת למלא׳ חפצו ורצונו ומרוב התשוק׳ החקוק׳ בתוך קרבו תש׳ חן וחסד בעינו של אדם עד שיקחנה וכשתבא לידו עושה חפצו ורצונו ויאהב אותה אחר כך א״כ אחר שאמר ויאה׳ וכו׳ שהאהב׳ היא בין איש לאשתו כמ״ש ביצחק (בראשית כד סז) ותהי לו לאשה ויאהב׳ וכן אמר דהע״ה (שמואל ב א כו) נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים א״כ אחר האהב׳ איך יתכן לישא חן וחסד לזה אמר רבא כי אחר שלקחה היה משתוקק אליה ונושאת חן וחסד לפניו בשביל שאם היה מבקש לטעום טעם בתולה טועם וכן האהבה בשביל שאם היה מבקש לטעום טעם בעולה טועם וכמו שאמרו ז״ל על אילת השחר (עירובין נד:) מה אילה זו רחמה צר וכו׳ ולזה בראותו הסגולה הזאת אשר היתה בה לא איחר מלשים כתר מלכות בראשה ולא המתין שישאל לה מאיזה עם היא כי הכל עבדיו תהי׳ מי שתהיה ולזה מיד וישם כתר מלכות בראש׳ ואפי׳ שאסתר הוציאוה ממנין הד׳ יפפיות לפי שהית׳ ירקרוקת כשרז״ל עכ״ז המליכ׳ תחת ושתי ר״ל במקום ושתי שהית׳ נחשבת בעיניו כ״כ כמו ושתי או יאמר שאפי׳ שאסתר היתה בעולה כמ״ש אחר שראה בה הסגול׳ ההיא לא הקפיד להמליכ׳ על היותה נבעלת לאיש אחר בשביל שהיא באה תחת ושתי ר״ל במקום ושתי שהיתה בעולה ולא בתול׳ וספר עוד שעכ״ז שמצא׳ בעול׳ לשמחתו בה עשה משתה גדול וקרא אותו המשתה משתה אסתר והנח׳ למדינות וכו׳ ויתן משאת וכו׳ והכל להראות שמחתו ששמח עליה אפי׳ בהיותה בעולה כמ״ש.