שני לוחות הברית
יצחק ורבקה, יצחק קלסתר פניו של אברהם כמו שכתב רש"י בפסוק (בראשית כה, יט) אברהם הוליד את יצחק. ורבקה קלסתר פניה דשרה, וכדאיתא בזוהר (ח"א קלג, א), ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, א"ר יוסי הא קרא קשיא, האהלה, לאהל שרה אמו מבעי ליה, מאי האהלה. דאהדרת תמן שכינתא, בגין דכל זימנא דשרה קיימא בעלמא, שכינתא לא אעדי מינה, ושרגא הוה דליקת מערב שבת לערב שבת, והוה נהיר כל אינון יומין דשבתא. בתר דמיתת, כבתה ההיא שרגא. כיון דאתת רבקה, כל אהדרת שכינתא ושרגא אדליקתהגה"הורש"י הביא בפירושו ג' עניינים, נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה שרה פסקו, וכשבאתה רבקה חזרו. וכן הוא בבראשית רבה (ס, טז). והזוהר (ח"א נ, א) שלא הזכיר רק נר דלוק, הוא רומז על מה שאמרו רז"ל (מדרש שמואל פ"ח) על פסוק (ש"א ג, ג) ונר אלהים טרם יכבה עד שלא שקעה שמשה של שרה נולדה רבקה בת זוגו של יצחק שנתבשר בה אברהם אבינו קודם מיתת שרה:
והנה שלושה אלה הם ג' מצות דנשים, נדה חלה הדלקה. נר דלוק, כמשמעו. ברכה מצויה בעיסה, בכח הפרשת חלה. ענן קשור על האוהל, סוד הזיווג בטהרה, כמו שכתוב (איוב ה, כד) ופקדת (את) נוך וידעת כי שלום אהלך. ונצטוו הנשים על זה כדדרש ההוא גלילאה בפרק במה מדליקין (עי' שבת לא, ב, לב, א) חוה כבתה נרו של עולם ע"כ כו', על כן שרה שהיא תיקון חוה, ורבקה קלסתר פניה דשרה, היו זהירים מאוד בשלושת אלה:. שרה אמו דדמיא לשרה בכל עובדתא. ר' יודא אמר, כמה דיוקניה דיצחק הוה דיוקניה דאברהם, וכל מאן דחמא ליצחק אמר דא אברהם, ודאי אברהם הוליד את יצחק. הכי נמי רבקה דיוקנה ממש הוה דיוקנה דשרה, ובגין כך שרה אמו ודאי. אמר ר' אלעזר בכלא הכי הוא, אבל תא חזי רזא איהו אע"ג דשרה מיתת, דיוקנא לא אעדי מן ביתא ולא אתחזית תמן מיומא דמיתה עד דאתה רבקה. כיון דעאלת רבקה, אתחזיאת דיוקנא דשרה דכתיב ויביאה יצחק האהלה וגו', מיד שרה אמו אתחזיאת תמן, ולא הוה חמי לה בר יצחק בלחודוי כד אעיל אמו, וע"ד (בראשית כד, סז) וינחם יצחק אחרי אמו, דאמו אתחזיאת ואזרמנית בביתא, ועל דא לא כתיב אחרי מיתת אמו, אלא אחרי אמו, עד כאן לשונו:
והנה שלושה אלה הם ג' מצות דנשים, נדה חלה הדלקה. נר דלוק, כמשמעו. ברכה מצויה בעיסה, בכח הפרשת חלה. ענן קשור על האוהל, סוד הזיווג בטהרה, כמו שכתוב (איוב ה, כד) ופקדת (את) נוך וידעת כי שלום אהלך. ונצטוו הנשים על זה כדדרש ההוא גלילאה בפרק במה מדליקין (עי' שבת לא, ב, לב, א) חוה כבתה נרו של עולם ע"כ כו', על כן שרה שהיא תיקון חוה, ורבקה קלסתר פניה דשרה, היו זהירים מאוד בשלושת אלה:. שרה אמו דדמיא לשרה בכל עובדתא. ר' יודא אמר, כמה דיוקניה דיצחק הוה דיוקניה דאברהם, וכל מאן דחמא ליצחק אמר דא אברהם, ודאי אברהם הוליד את יצחק. הכי נמי רבקה דיוקנה ממש הוה דיוקנה דשרה, ובגין כך שרה אמו ודאי. אמר ר' אלעזר בכלא הכי הוא, אבל תא חזי רזא איהו אע"ג דשרה מיתת, דיוקנא לא אעדי מן ביתא ולא אתחזית תמן מיומא דמיתה עד דאתה רבקה. כיון דעאלת רבקה, אתחזיאת דיוקנא דשרה דכתיב ויביאה יצחק האהלה וגו', מיד שרה אמו אתחזיאת תמן, ולא הוה חמי לה בר יצחק בלחודוי כד אעיל אמו, וע"ד (בראשית כד, סז) וינחם יצחק אחרי אמו, דאמו אתחזיאת ואזרמנית בביתא, ועל דא לא כתיב אחרי מיתת אמו, אלא אחרי אמו, עד כאן לשונו:
מנורת המאור
שלשה ברחו מן העבירה, שנים מהן אנשים, ושיתף הב"ה שמו בשמן, ואשה אחת, שקלה הב"ה כשרה ורבקה ורחל ולאה. שני אנשים, והן יוסף ופלטי בן ליש. יוסף ברח מן העבירה ולא עבר עם אשת פוטיפר, שנא' (בראשית לט, י) ולא שמע אליה יוסף לשכב אצלה להיות עמה. ושיתף הב"ה שמו בשם יוסף, שנאמר עדות ביהוסף שמו, יה מעיד בו שלא עבר עבירה. פלטי, לפי שנתייחדה עמו מיכל, דכתיב (שמואל א כה, מד) ושאול נתן את [מיכל] בתו לפלטי בן ליש וגו', והעיד עליו הב"ה שלא נגע בה, שנא' (שמואל ב ג, טו) וישלח איש בושת ויקחה מעם פלטיאל בן ליש. מתחלה נקרא פלטי, ועכשו פלטיאל, אני מעיד בו שלא עבר עבירה. אשה אחת, ושקלה הכתו' כשרה ורבקה ורחל ולאה, ואיזו זו, זו יעל. ביעל כתי' (שופטים ה, כד) מנשים באוהל תבורך, ובשרה כתי' (בראשית יח, ט) איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל, וברבקה כתי' (בראשית כד, סז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, וברחל ובלאה כתיב (בראשית לא, לג) ויבא לבן באהל רחל ובאהל לאה.