חנוכת התורה
במדרש על הפסוק האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ודרשו חכמינו ז"ל ואוכל עוד להבא. ונוכל לפרש דהנה איתא במפורשים דאחרי אשר לא הורשה לו לאכול מהעץ הדעת הוה ליה כאילן של הקדש. והנה איתא בגמרא הזיד במעילה רבי אומר במיתה לכך נקנסה עליו מיתה. והנה איתא במסכת מעילה נתנו לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל מפני שהנותן הוציאו מרשות הקדש וכו'. לכן השיב אדם הראשון האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ והיא מעלה מעל ולא אני. לכן ואוכל עוד באופן זה אם תתן לי עוד דהא אצלי ליכא שום איסור:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. הנה לכאורה י"ל דתיבת היא נראית כשפת יתר והיה די כאומרו האשה אשר נתת עמדי נתנה לי מן העץ ואוכל ומאי אתא למעוטי בתיבת היא ואפשר לפרש בס"ד ע"ד דאיתא במדרש וז"ל ותקח מפריו ותאכל א"ר איבו סחטה ענבים ונתנה לו ר' שמלאי אומר בישוב הדעת באה עליו אמרה לו מה את סבור שהיא מתה וחוה אחרת נברא לך אין כל חדש תחת השמש או שמא היא מתה ואת יושב הטלס )פירוש פנוי( לא תוהו בראה לשבת יצרה עכ"ל ע"ש. ונמצא לכ"ז אם היה הקב"ה נותן לאד"הר ב' נשים לא היתה יכולה לתופסו בדברים אלו דמאחר דיש לו שתים אם תמות היא יתקיים העולם בשנית ולא היה לה פתחון פה אז לפתותו אבל מאחר שלא נתן לו כי אם אחת לכן באה עליו בדברים האלו ונתפתה לדבריה כי ראה דבריה נכוחים ולכן זאת טענת אד"הר לפני הקב"ה האשה אשר נתת עמדי היא ר"ל בשביל שהיא לבדה אצלי ולא יש לי אחרת לכן דין גרמא שבכח דבריה וטענתה נתנה לי מן העץ ואוכל אבל משא"כ אם היה לי עוד אשה אחרת לא היתה לה פתחון פה לפתות אותי וא"כ כביכול אתה גרמת בזה:
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
היא נתנה לי מן העץ. איתא במדרש אמר ר' אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן אלא ואוכל אכלתי ואוכל עכ"ל והדבר תמוה איך יתריס כ"כ אד"הר לפני הקב"ה שיאמר אכלתי ואוכל ויובן בס"ד ע"ד מ"ש בספר וילקט יוסף משם הרב דרכי נועם ז"ל שאד"הר כשאכל עץ הדעת היתה כוונתו לטובה דרצה לקיים פ"ור וזה א"א להתקיים כי אם ע"י תאוה ועץ הדעת הוא הגורם לתאוה עכ"ד ע"ש. והנה ידוע דהתשמיש מכונה בשם אכילה ע"ד כי אם הלחם אשר הוא אוכל ובזה יובן אכלתי ואוכל ר"ל אכלתי מעץ הדעת בשביל ואוכל ר"ל תשמיש דעץ הדעת הוא הגורם לתאוה וכוונתי לטובה לקיים פריה ורביה: