פניני הלכה, טהרת המשפחה
בנוסף, יחד עם הגעגועים שמחדשים את האהבה, בימי הפרישה בני הזוג יכולים להכיר בכל הטוב שהם זוכים לקבל זה מזה בימי הטהרה, ולא לקבל אותו כמובן מאליו כדרכם של כפויי הטובה. מתוך כך יהיו יותר קשובים, נדיבים ומיטיבים זה לזה.4.. יש מבארים שהיה בעונש צד של מידה כנגד מידה, וכפי שאמרו חכמים (פרקי דרבי אליעזר יג), שלאחר שהנחש פיתה את חוה לאכול מהפרי האסור, אמרה: "אולי עכשיו אני מתה, והקב"ה עושה לו אשה אחרת… אלא הריני גורמת לו שיאכל עמי, אם נמות – שנינו נמות, ואם נחיה – שנינו נחיה…". כנגד קנאתה שלא יהיה עם אשה אחרת, נענשה שתתרחק מבעלה בימי נידתה וזובה. (ועי' ברבנו בחיי ויקרא טו, כח). ואף האדם חטא בכך שהיה כפוי טובה ולא הודה לה' על אשתו, ואמר (בראשית ג, יב): "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" (ע"ז ה, ב), מתוך כפיות הטובה נגרר לחטוא עם חוה ונענש (עי' פנה"ל ברכות א, א). לכן גם נענש שיתרחק ויגלה מאשתו בימי נידתה וזובה. הרי שהתלוו לטוב שבאיש ובאשה גם מידות רעות שצריכות תיקון, וכנגד זה, יחד עם השמחה שצריכה להיות לאשה בגופה על היופי והחיוניות שבו, יש גם צד מסוים של צער, על המוגבלות של החיים, שטומאת הנידה מבטאת אותו ומאפשרת את תיקונו.