אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו. יובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו והמלאכים השיבו באנו אל אחיך אל עשו והכוונה דהוא חשב שאע"פ שהוא עשו הרשע עכ"ז הוא אחיו שבודאי יזכור האחוה שלו ולא יהרגנו ולכן אמר אל עשו אחיו ר"ל אע"פ שהוא עשו עכ"ז אחיו והמלאכי' השיבו לו לא כן הוא אלא אדרבה מה שראוי לומר הוא באנו אל אחיך אל עשו שאע"פי שהוא אחיך עכ"ז לא יזכור האחוה אלא הוא עודנו עשו הרשע ולא כמו שחשבת להפך ע"ש ועיין ברש"י ז"ל ע"פ באנו אל אחיך אל עשו ע"ש. והנה בזה יש לתרץ מה שיש לכאורה להתפלאות על יעקב אע"ה איך שלח לו בכלל המנחה עזים מאתים ולא חש פן בראותו העזים יזכור המרמה שעשה ליקח הברכות ע"י שלבש עורות גדי העזים על ידו ובזה אז וידא אביו כי היו ידיו שעירות כידי עשו אחיו ויברכהו והוא מה לו להזכיר את עונו אשר חטא לו ואמנם כפי האמור שיעקב אע"ה חשב שעתה ודאי יזכור האחוה ולא ישלם לו רעה וכמ"ש וישלח וגו' אל עשו אחיו לכן לא חש כ"כ לזה שאמר אפי' אם יזכור ודאי יתנהג עמו באחוה ובזה יובן ויקח מן הבא בידו ר"ל גם מאותו המין אשר בא בידו שלבשם מקודם בשעת נטילת הברכות שהם עזים ג"כ לקח מנחה יען שלדעתו הוא אל עשו אחיו ר"ל שאע"פי שהוא עשו הרשע עכ"ז הוא אחיו שיתנהג עמו באחוה ולהכי לא חש כ"כ לזה:
בן איש חי
ויקח מן הבא בידו איתא מדרש פליאה וישלח יעקב שלח לו מת ורגליו בתוכו ופרשו בשם הרב לב אריה ז"ל הכונה לומר ששלח מרגליו"ת ע"כ ועוד נ"ל בס"ד דשר עשו נקרא מת הפך שם תם של יעקב אע"ה וכנגד זה שלח לו בהמה דקה מספר מ"ת גם ידוע דחיילות הסט"א נדמים לכינים כי החיילות הם סיגים דוגמת הכינים שהם סיגים של הגוף שנבראין מן הזיעה לכך מותר להרגם בשבת וידוע כי הכינים בלשון חכמים נקראים כלימי לכך אחר מנחת בהמה דקה שהם מספר מת כנגד השר שלו שלח כנגד החיילות שנקראים כלימי והיינו גמלות מניקות שלושים כנגד אות למ"ד פרות ארבעים ופרים עשרה אותיות מ"י אתונות עשרים ועיירים עשרה כנגד אותיות יו"ד כ"ף הרי אותיות כלימ"י והחיילות מכוונים בשם רגלים כמ"ש צא אתה וכל העם אשר ברגליך לז"א שלח לו מ"ת ורגליו שהם כלימ"י בתוכו נמצא המנחה שהיא כנגד השר היא מספר מת וזה המספר נרמז במלוי יד כזה יו"ד דל'ת גי' מת ולז"א ויקח מן הבא בידו דייקא מנחה לעשו אחיו שהיא עיקר המנחה:
מאור ושמש
ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים כו' גמלים מניקות כו' והנה יש לדקדק למה תפס הכתוב לשון מנחה ולא לשון מתנה ונ"ל דהנה יש עוד לדקדק בפסוק ויאבק איש עמו כו' ודרשו חכמז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד ויש להבין מה הוא האבק ונ"ל להקדים לפרש הפסוק וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו כו' ויירא כו' ויש להבין מה הוא המורא הגדול לפני ד' מאות איש אחרי שמצינו במד"ר שמחנה יעקב היה רב מאוד כאשר כבר הזכרנו והגם שמצינו במדרש שהיו כולם קטורי תגא אמנם יש עוד לאלקי מילין גם יש להבין מה דאיתא במדרש ששלח לו כולן בעלי מומין וגם מה דאיתא במדרש שעישרן כל זאת צריך להבין ונ"ל ע"ד דאיתא קצת הדברים בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל אמנם אינו מפורש שם הטוב בביאור ונבא לפרש הדברים כי כוונת יעקב היה בזה המנחה לשלוט כל הגבורות והדינים על עשו ולמשוך על עצמו החסדים כי מצינו בספרים הקדושים שנמצאים ת' עלמין דכסופין בקדושה הם רחמים פשוטים והנה את זה לעומת זה כו' נמצאים ד' מאות עלמין אשר בהם נאחז עשו הרשע והלך לקראת יעקב סטרא דקדושה ללחום עמו וזה שנרמז וגם הולך לקראתך וד' מאות איש עמו ר"ל לקראתו וכנגדו ע"ד האמור את זה לעומת זה והנה ידוע ששורש הדינין הם ש"ך לפ"ר כמובא בספרי הקודש ולכן רמז לו במנחה זו והשליך כל הדינין על עשו וכת דילי' כי בפסוק ראשון עזים מאתים כו' נמצא בסופי תיבות שמנה ממי"ן שעולה בגי' ש"ך. ובפסוק שני גמלים מניקות נמצאים שבעה ממי"ן שעולים גימ' פ"ר וכוונתו הי' להשליך כל הדינים עליו וזה אשר מרמז המדרש שהיו בעלי מומין ר"ל שכיוון להממי"ן שבסופו תיבות של המנחה ומה שעישר אותם הוא רמז לשבר תקיפות של עשו כי כל הבהמות ששלח לו היה מנין תק"פ הם מנין תיבת עישר כמנין שעיר עזאזל לשבר תוקף של עשו כמובן. והנה עוד נמצאים ש"י עולמות בקדושה ונמצא בזוה"ק שאותן הש"י עולמות נחלקים לימין ולשמאל היינו ר"ז עולמות כמנין אור לימין וק"ג עולמות לשמאל כמנין מנחה. ע"כ אמרו חכמז"ל הוי זהיר בתפלת המנחה מחמת כי אז מתחילין להתגבר כוחות הדינין וצריך להמתיקם ויעקב במנחתו הי' כוונתו לשבר תוקף הדינין שיחולו על עשו וכת דלי' ולהגביר הרחמים על בני ישראל עם קרובו ע"כ אמר ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ר"ל שהק"ג שהם מצד השמאל שעולים במספר מנחה יהיו על עשו אחיו וזה רמזו חכמז"ל בדבריהם שהעלו אבק עד כסא הכבוד ר"ל שאבק בגי' ק"ג העלה אותם עד כסא הכבוד ר"ל שהעלה הדינין להכלל אותם בימין להוריד רחמים על הכנ"י. וע"י זה ככה את עשו להיות נכנע לפניו ונכנעו הדינים ונעשה רחמים גמורים על הכנ"י אמן.