מי השלוח
ובדם ענבים סותה. סותה היינו לשון הסתה כי הסתה של שורש יהודא היא אחרי החטא ומכשול שאירע לו יתעורר עוז בנפשו, אין זאת רק שהש"י ירצה להושיעני ביתר שאת, כי ענבים היינו טעות ושכחה, ומשה רבינו אמר (דברים ל"ב,י"ד) ודם ענב תשתה חמר, חמר מורה על עין לא ראתה אלקים זולתך כי אין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי (שבת י"ב:). רק משה מלגאו ויעקב מלבר, כי אצל יעקב נאמר ענבים היינו שני טעותים יברר הש"י על שבט יהודא היינו יצרא דעריות ויצרא דע"ז, ובירר הש"י שהוא נקי בשתיהן, ומשה מלגאו כי מרע"ה ראה כי אין ליהודא שום טעות ביצרא דע"ז כי בזה כבר נתברר שהוא נקי מאד, רק יצרא דעריות צריך עוד להתברר, כדאמר רב (סנהדרין ס"ג:) לא עבדו ישראל את העגל אלא להתיר להם עריות בפרהסיה אבל ביצרא דע"ז כבר הם נקיים והבן.
דברי אמת
אוסרי לגפן כו'. דהנה מי שמתדבק בו יתברך ואוהבו גם חושב ברוממותו ית' לא מבעיא שהוא תועלת לו לרצונו ית' אפילו לכל ישראל ממשיך התעוררות לו ית' דכל ישראל נקראי' אדם כמו אדם את' וכנ"י נקראים גפן כמו גפן ממצרים תסיע וזה אוסרי שנאסר ונתקשר בי. לגפן לכנ"י בא התעוררות על ידו וזה עירה וכן נמי כמו שמתדבק בה' יתברך תמיד הגם שודאי א"א כ"כ תמיד עכ"פ חוזר בתשובה כששוכח ע"י זה מעורר עינא פקיחא דלא ניים ונטיר תדירא השגחתו ית' כי אדם כמו שאפשר לו והשי"ת לפי יכולתו וכמו שפירשנו על אדם נותן לעני מלא עומסו בעולם הזה הקב"ה נותן לו מלא עומסו לעולם הבא. וקשה בעולם הבא הל"ל כמו בעולם הזה. פירשנו שאינו מדבר על שכר עולם הבא כי עין לא ראתה ובדרך כלל אמרו רז"ל ש"י עולמות רק הקב"ה נותן לו מלא עומסו טוב בעולם הזה לעולם הבא שיבא ע"י זה לעוה"ב ולא תהי' לו ?לא עיכוב לא עניות שח"ו מעביר על דעת קונו וכן נותן לו עושר ושלא תהי' ח"ו שמור לרעתו כ"א שיבא עי"ז לעוה"ב וכן כאן לפי יכולתו שמתדבק בו ית' בא השפעה מעינא פקיחא כנ"ל. וזה עירה כמו עורה למה תישן לשון עינא פקיחא דלא ניים. ולשורקה. הוא ענף מכנ"י העושה פירוש שעליו ענבים כי גפן נקרא האילן וזה ענף ממנו הם הדבוקים עם הדבוק בה'. בני אתונו. פי' בא לו השגה לבאר להם חדושי תורה כי הם רוצים לשמוע ממנו בא לו להם. וכמו שכתיב נשמת שדי תבינם. והוא לשון אתונות צחורות שפי' על תורה. כבס ביין לבושו. הוא התורה שנעשה ממנה לבוש וחלוקי דרבנן. וג"כ נקרא כביכול לבושו ית' כמו שכתיב לבש ה' עוז היא התורה הנקרא עת והנה יש לומד בעצבות ובלא דביקות הנה שנעש' לו לבוש הוא שחור ואינו יפה ומצוחצח ע"י הדביקו' הנקרא יין שהוא מעין עוה"ב שבא לו הארה ואמרו רז"ל מאי עין לא ראתה זה יין המשומר בענביו וזה כבס ביין לבושו. ובדם ענבים כו'. דהנה איתא עיקר תיקון האדם הוא הזוכה להשיג כדרך שיהי' באימה וביראה ברתת ובזיעה לפני גדולתו ופחדו ית' כמו דור דיעה במ"ש שפסק' הזוהמא מאבותינו. והוא המובחר. כי תענית הוא מסוכן שתהי' דוקא באמת לה' לבדו ובלא גיאות ובלא עצבות וגם הכח עתה נתמעט מזה והנה הדביקות הגדול הזה המרומז בשם יין כנ"ל הוא מרומז ביין שהוא מן המובחר יין אדום כמו שכתיב אל תרא יין כי יתאדם וזה ובדם ענבים הוא דביקות יותר מובחר להיות ע"י זה באימה וביראה כו'. סותה ע"י [זה] מכבס ומשליך ממנו הזוהמא הוא יצה"ר המסיתן כנ"ל:
מאור ושמש
אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו כו' כי איתא בזוהר הקדוש ובספרים הקדושים שיש שני קליפות עיר ואתון והנה בזיווג בקדושה מכניעים אותם וקושרים אותם שלא ישלטו בעולם והנה אשה נקראת גפן כדכתי' אשתך כגפן פוריה כו' והחתן הוא במדריג' צדיק יסוד עולם הנקרא שורק שנקרא מלאו"פים ואיתא בגמרה זכו איש ואשה אז שכינה שרויה בינהם ושם י"ה בינהם עיין במס' סוטה וזה אסרי לגפן עירה פי' שמתקשרים ע"י גפן דהיינו ע"י אשה שנקראת גפן כנ"ל אוסרים את הקליפה עירו ונכתבה עירה מלא בה"א ויש רמז בזה לשם י"ה שהוא בין איש ואשה כנ"ל שעי"ז שכינה שרויה ביניהם ועי"ז נקשר הקליפ' הנקרא עירו שלא תשלוט בעולם ולשרוקה פי' ע"י שורק דהיינו החתן שהוא דוגמת צדיק יסוד עולם בני אתונו דהיינו שע"י החתן נקשר הקליפה הנקרא בן אתון שלא ישלוט בעולם רק השכינה שרויה בינהם ויש יחוד קדוש ע"י וממילא נמשך כל הטובות לכנסת ישראל אמן.