מי השלוח
ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור וגו'. והנה זה היה עיקר המאמר לכל השתלשלות הבריאה שירצו באחדות ובלי יתפרדו, כי מקודם כשאמר לו הקב"ה לנח קץ כל בשר בא לפני וגו' לא ביקש רחמים על דורו, אכן אחרי כן נתן הקב"ה בלב כל הברואים שירצו באחדות, כמו אברהם שביקש על סדום, ומשה אף שאמר לו הקב"ה ואעשך לגוי גדול אמר מחני נא, כי הבריאה רצתה באחדות, וענין שלא ביקש נח על דורו, כי הוא סבר כי העולם הוא עוד שייך לעלמין דאיתחרבו שעודנה צריך להתחרב לחיזוק הבריאה, אכן אח"כ הראה לו הש"י שהוא חפץ בקיום העולם, ולכן נקרא המבול מי נח (ישעיה נ"ד,ט') לפי שלא התפלל ולא רצה באחדות, והנה אחרי שבאו הדור על זה שהש"י חפץ באחדות רצו לבנות המגדל ולהתאחד יחד, כי ענין המגדל היה אחרי כי ראו כי לא יחריב הקב"ה את כל עולמו ומהצורך להשאר אחד, אז אמרו להתאחד כלם וממילא ישארו כלם כי ביניהם יהיה זה הנפש שחפץ בו הש"י, וזה ענין נמרוד שנקרא גבור ציד לפני ה', כי היה יודע לתפוס ולצוד דבר ה' ולהכניסו הפך מרצונו כמו ענין המגדל, וזה שנאמר ונעשה לנו שם כי יתאחדו, וכמו שכתיב פן נפוץ על פני וגו' והוא כי רצו שיכוונו כלם למקום אחד וממילא לא ישלוט בהם הרע, ולכן בנו אותו בארץ שנער כדאיתא בגמ' (זבחים קי"ג:) שכל מתי מבול ננערו שם ושם נטבע בבני אדם גודל היראה כמו שמבואר [ח"א פר' נח ד"ה ויאמר ה'], וזה היה היפך מבית המקדש שחפץ בו הש"י, כי בית המקדש היה גבוה מכל העולם שהתאחדו שם כל ישראל והמליכו את ה', אבל כאן רצו שיטבע בהם היראה ולא יצטרכו לעבודה. וזה הענין דאיתא בגמ' (מנחות ק"י.) דקראן ליה אלהא דאלהא שלא יצרכו לירא כי הטבע תקבל כח היראה, ולכן בנו בבקעה וגם בארץ שנער, והראה להם הקב"ה כי אחדות נגד רצונו לא יתקיים.
מי השלוח
ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור וכו'. הנה זאת מחשבת הש"י נודע לנח, מאחר שנטבע בלבו גודל יראה אחר המבול, שלא נכון לפני האדם להתפשט את עצמו כפי רצונו ורק צריך לעצור את רוחו, מזה הבין כי כן הוא ג"כ רצון הש"י שלא יקלל עוד את האדמה.
בן איש חי
לא אוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע וכו' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וכו' ונ"ל בס"ד כי השי"ת בא לעשות התנצלות לאדם שתלה הנזק ביצה"ר שהוא הגורם ולז"א לא אוסיף לקלל וכו' יען כי יצר לב האדם רע וכו' ולכן יש לתלות הנזק ביצה"ר והעד לזה הוא המקראות הכתוב בימי הארץ שהם ששת ימי בראשית דבכלהו כתיב כי טוב וביום ששי שנברא אדם כתיב כי טוב מאד והיינו בדרשת חז"ל טוב זה יצה"ט מאד זה יצה"ר ולז"א עד כל ימי הארץ עד כתיב וקרינן בה עד בציר"א ר"ל הכתיבה של כל ימי הארץ ממנה מוכח שהיצה"ר קשה כי מאד על יצה"ר גם זה דרכו של יצה"ר שהוא סותר דברי היצה"ט תיכף ומיד ואינו נותן לו שליטה לבדו רגע כי היצה"ט אומר לאדם עתה עוה"ז דומה לעת הזרע ואם האדם יתענג בעת הזרע בביתו מה יקצור בעוה"ב והאורב בחדר הוא יצה"ר תכף סותר דברי יצה"ט ואומר לאדם לא כן הוא אלא עתה בעוה"ז הוא ידמה לזמן הקציר שתקצור פרי מעשיך שאתה עוסק במצות בעוה"ז וכן אם נזדמנה לאדם תאוה רעה אם היצה"ט בא ומקררו כדי שלא יעשה רע והנה אורב בחדר הוא היצה"ר יבא לסתור מעשיו של היצה"ט ומחממו לתאוה ההיא גם עוד היצה"ר אומר לאדם עתה עוה"ז תדמה לימי הקיץ שיאות לאדם בו הטיול ולצאת חוצה אע"פ שהיצה"ט אומר לו שעתה הוא ידמה לזמן החורף שלא נאותה בו הטיול וכן עוד היצה"ט יבא לאדם בעמוד השחר להקיצו משנתו באומרו כי כבר נעשה יום קום משנתך ללכת לבית הכנסת והיצה"ר אורב בחדר תכף סותר דבריו וא"ל לא כן אלא עדיין הוא לילה נמצא עצות אלו של יצה"ט ויצה"ר שהם סותרים זא"ז כי זה אומר זרע וזה אומר קציר זה עושה פועל קר לתאות העבירה וזה עושה פועל חם זה אומר קיץ וזה אומר חורף זה אומר יום וזה אומר לילה הנה כל אלו לא ישבותו מלב מאדם ולכן תליתי הנזק ביצה"ר שהוא מוכן לפרענות לסותר דברים המוצדקים של היצה"ט: