צרור המור על התורה
ויאמר ה' לא טוב היות האדם לבדו כי האדם לפי שלימותו אין ראוי שיהיה לבדו כי טובים השנים מן האחד בענין שהאחד יעזור את חבירו להכנת צרכיו ולתיקונם בענין שיהיה פנוי לעסוק בתורה ובמצות. ואם אינו יודע לעסוק בתורה וצריך להשתדל בבקשת פרנסתו ימצא בבית מי שיתקן מאכלו וישמור ביתו והוא יקום והתהלך בחוץ על משענתו משען לחם ומשען מים. וזהו אעשה לו עזר כנגדו ר"ל הפרי לו כי הוא יש לו לצאת ולהשתדל בימים ובמדברות והיא יושבת בבית כאומרו כל כבודה בת מלך פנימה. וזהו שאמרו שלא תהא יוצאנית כי לא היתה זאת כוונת השם. וכן רמז לא טוב היות האדם לבדו כי צריך קיום המין ואין ראוי שיהיה האדם לבדו וצריך שיוליד בדמותו בענין שלא יאבד מין האדם. אחר שהוא יחידי. וזהו אעשה לו עזר בענין שאיש את רעהו יעזורו. ואמר כנגדו להורות כי אע"פ שהוא עזר מצד אחד מצד אחר אויבי איש אנשי ביתו. כי תמיד לוחמים עמו שיביא מאכל ומלבוש ודברים אחרים. ואע"פ שהם כנגדו הם עזר לו. כי בזה ישכח רישו ויצרו ולא יהיה להוט אחר התאוות אחר שיצר לב האדם רע מנעוריו וכל היום התאוה תאוה תערב לנפשו. וכשיראה רבים לוחמים לו יהיה טרוד אחר עסקיו ולא יפנה לבו לבטלה בענין שמחשבות יטרידוהו. וכן רמז לא טוב היות האדם לבדו כי אין מי שיהיה יחידי בתחתונים כי אולי יטעו אחריו כשיראו ממשלתו וחכמתו ולזה צריך עזר כנגדו בענין שיכחיש כחו כמו השמש לירח והירח לשמש כמוזכר בפסוק מי העיר ממזרח ואחר שיהיה אחר שימחה בידו וכמעט שוה לו לא יטעו אחריו. ולזה לא רצה השם לבראת מין האדם מן הארץ כמו שמתהוים הרמשים וצוה לבראת לו עזר מאשה שבה יוליד כדומה לו. ולזה ויפל ה' אלהים תרדמה ויקח אחת מצלעותיו בענין שיהיה חלק ממנו ויאהבה כאשר יאהב אדם את עצמו. ונכנסו בכאן פסוק ויצר כל חית השדה ופסוק ויקרא האדם שמות בנתים להורות על מה שאמרנו כי ראה שאין טוב לבראת אדם ואשתו כמו הבהמות והעופות. ולכן הזכיר בכאן ויצר כי לא היה לו לומר אלא ויבא את כל הבהמה והחיה לקרוא להם שם אבל כשיאמר אעשה לו עזר כנגדו אולי יחשב השם לתת לו אותו עזר כמו שנתן לבהמות ולחיות שיצרם מן האדמה ואולי ראוי שיהיה עזרו נבראת מן האדמה. ולזה הביאם אל האדם והעבירם כולם לפניו לשני דברים האחד לקרות להם שמות והשנית אולי יסכים אדם שיהיה עזרו כמו שהי' עזר השמות שנבראו זכר ונקבה מן האדמה. וראה והבין אדם בהם ובשמותיהם וראה שאין ראוי שיהיה עזרו הראוי לו נבראת מן האדמה כי עכשיו שנברא מבשרו הם הפכים ומנגדים איש ואשה כ"ש אם יהיו מן האדמה כבהמות השדה. וזהו ולאדם לא מצא עזר שהוא כמו ולעצמו לא מצא עזר. והוא כמו ואל משה אמר:
צרור המור על התורה
ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. לרמוז שאע"פ שיתן פרעה להם רשות בלילה. לא יצאו אלא בבקר ברשות עצמם ולא ברשות פרעה. וכן שלא יצאו כדמות עבדים בורחים בלילה. אלא ביד רמה ביום. וכן רמז להם שלא יצאו עד בקר. שהוא בזכות אברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר. וכן הבוקר אור הוא בקר של אברהם. וכן וראה את הדם על המשקוף. הוא דם הברית של אברהם. ובזכות זה ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. הוא מדת דינו שנמשכה ממנו מלמעלה להכות כל בכור. ולכן ושמרתם את הדבר הזה. היא עבודת הפסח שמורה חמלה עליכם. וזביחה והריגה בשונאיכם. וזהו זבח פסח הוא לה' אשר פסח בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל. וילכו ויעשו בני ישראל למטה. בענין שיהיה עזר להביא המכה על מצרים. ולכן סמך מיד וה' הכה כל בכור. סתם למעלה ולמטה. ממכון שבתו רמז ונעשה רצונו. ולכן לא אמר בכאן ויעבור ה' במצרים. אלא ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. בלי סבת חולי בלי הכנה. ומה שאמר וה' הוא ובית דינו. כן האמת שהוא הסכים עם מדת דינו. ולא עשה דבר עד שכולם הסכימו בדבר. כאומרו משפטי ה' אמת. ולמה הם אמת לפי שצדקו יחדיו. שני הכתות שמגישים עצמותיהם זה אומר פלוני חייב וזהו אומר זכאי. ואינו יוצא הדין עד שכולם יסכימו בדבר אחד. וכן היה בכאן שכולם הסכימו מכח הדין שההורג יהרג. הם הכו בכורי ישראל. כן ראוי להכות בכוריהם. ואם תבין פי' בחצות הלילה שהיא מדת הדין שנקראת חצי לילה של דוד שהוא אדמוני. והוא שם אדני שנקראת כה אמר ה'. וזהו והנה לא שמעת עד כה. תבין שלא היה שם מלאך ולא שרף ולא שליח. אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו שהיא נקראת כבוד אלהים. וכשמגיע זמן וממשלת חצי הלילה וה' הכה כל בכור. בכחו הגדול ובזרועו הנטויה של חצי הלילה. ולכן אמר דוד חצות לילה אקום להודות לך. בענין שלא תהיה פוגעת בי מדת דינו. וזהו על משפטי צדקך. וכאן אמר בכור השבי תחת בכור השפחה. כי שניהם היו בכלל כחות של מעלה שנכרתו ונחלשו. וזהו תחת עבד כי ימלוך ושפחה וכו'. ולכן היתה מכתם בלילה לפי שממשלתם בלילה. להראות כי נשתה גבורתם ובתקפם נשברו. ולכן אור לי"ד בודקין את החמץ. הוא שטן הוא יצה"ר מעול וחומץ. בענין שלא ימשול בו. וזהו לאור הנר. כי בנר מצוה ותורה אור צריך לחפש אחריו. ולהוציאו מן החורין ומן הסדקים. כמאמרם ז"ל רגזו ואל תחטאו. ובמה תרגזו ליצר הרע בד"ת. וזהו אמרו בלבבכם. וזהו נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. מקום מטונף שיש בו יצר הרע. כאומרו כי מבית הסורים יצא למלוך. כי תרגום ויבאש הוא וסרי. וזהו כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משננער מבטן אמו. וכל ממשלתו בלילה כדכתיב ועין נואף שמרה נשף. ולכן צריך לבדוק בלילה לאור הנר. ולהורות שכל זה היה בלילה. אמר ויקם פרעה לילה. שקם ירא וחרד מפחד לילה. ולא הועילו לו שש מאות רכב. שהיו סביב מטתו במקום ששים גבורים. ויאמר קומו צאו מתוך עמי. כי כבר הגיע העת. והם לא רצו לצאת. אע"פ שחזקה יד מצרים עליהם למהר לשלחם מן הארץ. עד אור הבקר. כמאמר השם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. וכל זה לפי שאין גאולה בלילה אלא ביום. ולכן וישא העם את בצקו טרם יחמץ כמאמר השם. וזה להורות על מעלת ישראל שאע"פ שהיו בחפזה ובבהלה. לא שכחו המצות וחבבו אותם. ועל כתפם יסבלוה וישאוה. וזהו משארותם צרורות בשמלותם על שכמם. וכן עשו בדבר משה וישאילום וינצלו את מצרים. וכל זה לפי שהשם נתן כבר את חן העם בעיני מצרים. כדכתיב ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים. וסמך זה לפסוק וישא העם את בצקו להורות. כי לפי שהם חבבו המצוה ונשאו בצקם על כתפיהם צרורות בשמלותם. בזכות זה נתנם השם יתברך לחן ולחסד בעיניהם וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. כנגד צרורות בשמלותם מדה כנגד מדה. ומלבד זכות המצוה. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום פעם אחרת. עד שנשארו ריקנין מפה ומפה. וזהו וינצלו את מצרים:
צרור המור על התורה
וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן. אבל הם לא הגידו לו מפני כבודם. ויאמר ארור כנען אחר שהוא הגורם ברשעו ועוד כי קללת הבן ישיג לאב כמו שמקללת האב ישיג לבן. וכן לענין הברכה כתיב ויברך את יוסף ולא בירך אלא לבניו דכתיב יברך את הנערים. וכן רמז ארור כנען ולא אמר ארור יהיה כנען להורות שכבר הוא ארור משנים קדמוניות. וכן הוא כי נחש הקדמוני שנתקלל בארור דכתיב ארור אתה מכל הבהמה. וחם הוא אבי כנען כי [הוא] סבת חמימותו ואדמימותו. ולכן אמר מה קללה אתן לו כי כבר הוא ארור מימי אדם הראשון ועכשיו גם כן נחש השיאני ואוכל ונשכני והטעני כהתעות השכור בקיאו. ולכן אותה קללה אני נותן לו שיהיה עבד עבדים לאחיו כמו שנא' שם בנחש עפר לחמו שיהא נרמס ברגלים בעפר. ונאמר בקין ואתה תמשול בו וזה דוגמת עבד עבדים יהיה לאחיו. והרמז בזה כי יצר הרע הוא עבד ליצר הטוב והאדם השלם כובש אותו ומושל בו ולוקח אותו לעבד עולם. וזהו ואתה תמשול בו וזהו עבד עבדים יהיה לאחיו כי הם ימשלו בו. אבל הרשע הוא להפך כי יצר לב האדם רע מנעוריו ומושל בו וקונה אותו לעבד עולם והולך אחרי שרירות עיניו ותאוותיו. וזהו טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. טוב נקלה מי שמבזה עצמו בעבור כבוד השם קונה לעבד לו ליצר הרע. אבל המתכבד בכבוד עצמו ומיקל בכבוד השם הוא חסר לחם. חסר השלימות והתורה שנקראת לחם. ועל זה הרמז אמר עבד עבדים יהיה לאחיו: