פירוש על ויקרא 1:13

והקריב וגו' את הכל והקטיר וגו'. הנה כבר אמר זה בפרשת עולת בן בקר ואין לומר שנתכוין לרבות מה שאין בבן בקר והוא הצמר שבראשי כבשים והשער שבזקן התישים, שכל אלו לא היו נשמעים מאומרו את הכל בעולת בן בקר, שהרי מצינו שדרשו בתורת כהנים צמר ושער התישים מפסוק האמור בעולת בקר ומשמע להם כי מאמר את הכל הגם שלא נכתוב אלא בבקר ישנו גם בצאן בכל השייך בהם, ועוד כאן לא אמר הכל אלא בהקרבה ולא סמוך להקטרה ודרשו רז''ל (ת''כ כאן) באומרם והקריב את הכל וגו' זו עליית כבש שצריך כהן, שדין זה לא נשמע בעולת בקר, אם כן הקטרת המזבח בעולת צאן למה אצטריך:

והקריב. זו הולכת אברים לכבש ^צהר"ל להוליכם לכבש המזבח [הוא התל שעולין בו למזבח כמבואר לעיל. בפ' י"א אות צ"א] ואשמעינן דגם זה הוי אחת מן העבודות שצריכה להיות בכהן דוקא. ונראה דמדייק זה משום דלכאורה כל לשון זה והקריב הכהן את הכל הוא מיותר, דכיון דכתיב והקטיר המזבחה פשיטא שמקריבים למזבח, והו"ל לומר רק והקטיר את הכל, ולכן דריש דגם ענין ההקרבה עצמה אף דאינה מגוף עבודת הקרבן, בכ"ז נחשבת לאחת מן העבודות שצריכה כהן. .
(זבחים ד' א')

פס'. והקרב והכרעים ירחץ במים. בכל שהן. והקריב הכהן את הכל לכבש. עולה הוא אע"פ שלא הפשיט ושלא נתח. לה' לשם מי שאמר והיה העולם: