Quotation_auto על ויקרא 18:19

נפש כי תחטא. בני ישראל מביאין חטאת ואין הגוים מביאין חטאת, ואין צריך לומר מצות שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצות שנצטוו עליהם בנינח אין מביאין עליהם בני נח חטאת. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מניין לרבות את הגרים והעבדים המשוחררים תלמוד לומר נפש כי תחטא. בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. והלא דין הוא ומה אם עבודת אלילים החמורה לא עשה בה זגון כשגגה מצות הקלות אינו דין שלא נעשה בהן זדון כשגגה הן אם הונח זדונה של עבודת אלילים לי"ה שהיא חמורה יונח זדונן של מצות לי"ה שהן קלות אלא יביא חטאת ויכפר מיד תלמוד לומר כי תחטא בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון קל וחומר לעבודה זרה מעתה ומה אם מצות קלות הונח זדונם לי"ה ע"ז חמורה אינו דין שיונח זדונה לי"ה. הן אם הקלת במצות קלות נקיל בעבודה זרה חמורה אלא יביא חטאת מיד ותתלה לה עד י"ה תלמוד לומר בשגגה במצות בשגגה בעבודה זרה. ומה תלמוד לומר שגגה בשעיר ושגגה בשעירה מפני שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר. שעיר נתרבה בצבור שעירה לא נתרבה בצבור. שעירה נתרבה בעבודה זרה שעיר לא נתרבה בעבודה זרה, הא מפני שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר. צ"ל שגגה בשעיר [וצ"ל שגגה בשעירה]. מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. מצות ה' שומע אני עשה ולא תעשה תלמוד לומר אשר לא תעשינה. אוציא את מצות עשה הקלה ולא אוציא את מצות (לא תעשה) [עשה] החמורה תלמוד לומר אשר לא תעשינה. אוציא מצות עשה שאין חייבין עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבין עליהן כרת תלמוד לומר אשר לא תעשינה. [אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה תלמוד לומר אשר לא תעשינה]. יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה תלמוד לומר מכל מצות ה' ריבה. ומה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט מפנימה אוציא את כל המצות שאין בהן לא תעשה ולא אוציא מצות עשה שבנדה שיש בה לא תעשה. שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. אשר לא תעשינה יכול דברים שזדונן כרת ודברים שאין זדונן כרת תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה ומה ע"ז מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. או דבר שאתה לומדו לדבר אחד אתה לומדו לכל הדברים שבו מה ע"ז מיוחדת שמיום שנאסרה לא הותרה [ולא הותרה] מכללה וחייבין עליה מיתת בית דין ואיסורה נוהגת בבני נח כשיראל אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה. ומה אני מרבה את משכב זכור והבהמה שמשנאסרו לא הותרו [ולא הותרו] מכללן וחייבין עליהן מיתת בית דין ואיסורן נוהג בבני נח כישראל, אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור. זכור בין במינו בין שלא במינו אסור. בהמה במינה מותרת שלא במינה אסורה. זכור לא עשה בו קטן כגדול. בהמה עשה בה קטנה כגדולה. כשהוא אומר כל מצות ה' לרבות את האם ואת אשת אב ואת הכלה שהן בסקילה כעבודה זרה. מוסיף עליהן (חמותו ואם חמותו ובת בתו) [בתו ובת בתו ובת בנו], כשהוא אומר כל מצות ה' לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה שנש נאסרו לא הותרו כעבודה זרה. מוסיף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו, כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות נערה המאורסה ואת מחלל שבת. אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה. שבת אין לה היתר נערה המאורסה יש לה היתר שבת הותר מכללו נערה המאורסה לא הותרה מכללה. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אשת איש (כנדה) [והנדה], אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ויש בנדה מה שאין באשת איש. אשת איש מותרת לבעלה נדה אסורה לבעלה ולכל אדם. אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין נדה אין חייבין עליה מיתת בית דין. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו. יש באשת אחיו מה שאין באשת אחי אביו ובאשת אחי אביו מה שאין באשת אחיו. אשת אחיו יש לה בנים אסורה אין לה בנים מותרת אשת אחי אביו בין יש לה בנים בין אין לה בנים אסורה. אשת אחיו עשה בה אח מן האם כאח מן האב. אשת אחי אביו לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות (אחותו ואחות אמו ואחות אביו) [אשת אחיו מאמו] שלא היה לו שעת היתר כעבודה זרה. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אחות אשתו. אחר שרבינו דברים שהן כעבודה זרה ודברים שאינן כעבודה זרה למה נאמרה ע"ז מעתה. אלא מה ע"ז מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. אף כל מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. אי מה ע"ז מיוחדת שחייבין עליה מיתת בית דין אף איני מרבה אלא על חייבי מיתות בית דין. את מה אני מרבה מקלל אביו ואמו והמסית והמדיח והמכשף ונביא השקר ועדים זוממין. תלמוד לומר ועשה יצאו אלו שאין בהן מעשה. אוציא את אלו שאין בהן מעשה ולא אוציא את מכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ובן סורר ומורה ורוצח תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כעובד עבודה זרה, מה עבודה זרה מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאף אף כל העושה מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת:

איש איש אל כל שאר בשרו. זה שאמר הכתוב אל ההרים לא אכל ואשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב, מקיש אשה נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו אסור. ופליגא דרבי פדת וכו' (כדלעיל). תנא דבי אליהו מעשה באדם אחד שקרא הרבה שינה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפליו ומחזירתן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אמרה להם כתוב בתורה כי היא חייך ואורך ימיך, בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו. ולא היה אדם שהחזירה דבר, פעם אחת נתארחתי אצלה אמרתי לה בתי בימי נדותך מהו אצלך אמרה לי חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי, בימי לבונך מהו אצלך אבל עמי ושתה עמי וישן עמי בקרוב בשר ולא עלתה על דעתו

ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב (כתוב לעיל). אחותו דכתיב בה כרת למה לי לכדרבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד הייב על כל אחת ואחת, ולר' יצחק דאמר כל חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאה כרת באחותו לומר לך לכרת נתן ולא למלקות. לחלק מנ"ל, נפקא ליה מואל אשה בנדת טמאתה לחייב על כל אשה ואשה ששה ושלשים כריתות מנינא למה לי. אמר ריב יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. בשלמא פטור לגמרי לא מצית אמרת דכתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' אלא אימא עבד חדא מיחייב חדא עבד כולהו בהעלם אחד לא נתחייב אלא חדא. נפקא להו מן ואל אשה בנדת טמאתה וגו' לחלק על כל אשה ואשה. אלא כרת באחותו למאי אתא לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו. ולר' יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות הא מילתא מנא ליה. נפקא ליה מאחותו דמיפא דקרא דכתיב ערות אחותו גלה. ורבנן אחותו דסיפא דקרא מאי עבדי ליה. מיבעי ליה לחייב על אחותו בת אביו ובת אמו לומר שאין עונשין מן הדין. ור' יצחק קסבר עונשין מן הדין. ואיבעית אימא יליף עונש מן אזהרה: