תפארת שלמה
וקדשתם את שנת החמשים שנה. יש לרמז בזה ע"ד המובא בספרים כי ז' שמיטות הוי עלמא בסוד נ' אלף דרי"ן ע"ש. והנה אח"כ יהי' היובל הגדול שהוא נקרא עוה"ב והוא היו' שכולו שבת ומנוחה לע"ל. האמנם כי כל עניני עבודתינו בזמה"ז הוא כדי להכין ולהגיע ליום שכולו שבת הזה. כמו ששת ימי החול המכינים לשבת כמו שבזמה"ז מחד משבא לשבתך כן שית אלפי שני הם ששת הימים מכינים לשבת הגדול הע"ל. והענין הוא ע"פ העבדות של עתה יהי' אז לכל או"א מעלה יתירה ונשאה להתעלות בעבודתו בבחי' נשמה לבדה ולהתענג באור ה' בבחי' א"ם ואין תכלית אשר אין לשער ואין להגיד והענג הנפלא הזה הוא התכלית מתן שכר של הצדיקי' לע"ל. והנה כאשר בשבת של עוה"ז העבדות הוא בתוספת נשמה יתירה לכך נאמר מעין עוה"ב יום שבת מנוחה שהוא מעין העבדות של עוה"ב עונג הנשמות ביום שכולו שבת. אך אנו מבקשים מהשי"ת להופיע עלינוגם עתה מהאור שכולו שבת ההוא כמ"ש הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ר"ל ינחילנו עתה ליום שכולו שבת הע"ל אבל לע"ע הוא הכל הכנה ליום הגדול והקדוש ההוא שהוא יובל הגדול אשר תשובו איש אל אחוזתו בעליונים. וז"פ וקדשתם את שנת החמשי' שנה. פי' וקדשתם הוא לשון הכנה והזמנה ר"ל תכינו עצמיכם במעשיכם הטובים לשנת החמשים שנה הוא היובל הגדול אשר תשובו איש אל אחוזתו לשון תשובה לאימא עלאה אם הבנים היא עולם התשובה והוא הנקרא יובלא והוא נקרא עוה"ב. וזה שרמזו חכז"ל שנת חמשים עולה לכאן ולכאן ע"ד שאמרו ז"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו כי שנת החמשים הזאת שאנו מצפי' עלי' היא נתקדשת ע"י מעשינו הטובים שלפני' ואנו מבקשים להמשיך מקדושתה אל העת הזאת וזה שנת החמשים עולה לפני' ולאחרי' מקדושתה כמו בקדושת שבת בזמה"ז שמשפיע מקדושתה לימי החול לפניו ולאחריו כידוע וכן השבת נקרא קודש והיובל הגדול נקרא קודש אשר אז גאולת עולם תהי' לישראל כנ"ל:
פענח רזא
ואיש אל משפחתו תשובו פירש"י לרבות את הנרצע וקשה דמוקראתם דרור נפקא בין נרצע בין לא כלו לו שש כפירש"י עצמו בסמוך (וי"ל דהתם לענין קריאת דרור מלשעבד בו עוד, וכאן לשישוב למשפחתו לגמרי ואל ישעבד בו גם אחר, א"נ קריאת דרור הוא לאדוניו שישחררנו, וכאן [לומר] שאף אם יסרב הוא עוד מלצאת שאסור לו להחזיקו):
רש"י
וקדשתם. בִּכְנִיסָתָהּ מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ בְּבֵית דִּין, וְאוֹמְרִים מְקֻדֶּשֶׁת הַשָּׁנָה (ראש השנה כ"ד):