פירוש על משלי 1:2

לדעת חכמה ומוסר. המשלים האלו אמר להודיע לבריות (חכמה ומוסר) שיהיו עמלים בתורה שהיא חכמה ומוסר ובינה:

לדעת חכמה. היא הידיעה אשר בדברי' יבוא לה מדברים עצמיים ומתיחסים לה, מוסר הנה יאמר על המוסר אשר במדות ועל המוסר אשר בדעות והמוסר אשר במדות הוא לעזוב המדות המגונות ולהתנהג במדות המשובחות והמוסר אשר בדעות הוא לדרוך בהשגות כפי סדורם ולפי הדרכים אשר יובילו' אליהם ושלא לעיין במה שאין דרך להגיע אל השגתו ושלא לקצר מלעיין במה שאפשר לאדם להשיגו, בינה היא הידיעה אשר בדברים יבואו לה מדברים בלתי עצמיים כאמרנו שהשמש יחמם והירח יקרר ואם אין להם בעצמם דבר מאלו האיכיות וזה גם כן יקרא תבונה: [2]

ראוי לשום לב אל שנותו את טעמו לומר בפסוק זה חכמה ומוסני ובשני מוסר השכל נוסף על הכפל ואומרו בזה לדעת ובשני לקחת. אמנם בא ואמר התועליות הנמשכות מהספר הלז והם ב' סוגים א' עיון וידיעה ב' חלק המעשיי הא' בפסוק זה והב' בשאחריו. והענין בל יאמר איש מה בצע כי נעסוק בספר שלמה ואנה נעזוב כבוד ספר התורה אשר שם משה וכל תורה שבע"פ אשר המה כוללות תרי"ג מצות כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן סייגיהם וגזירותיהם ומי לנו גדול מהעוסק ומתנהג על פיהם כי מכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן ומה יסכין עלימו ספר משלים הלזה על כן אמר לדעת כו' לומר הסכת ושמע ישראל משלי ספר אשר אני נותן לפניך היום כי הלא טובים אלה לך משלש טעמים. א' כי הלא גם כי התורה תצוך לאמר אשר תעש ואשר תחדל לא תאלפך חכמה איכה תעשה לעמוד נגד יצרך בל יטעך ולא תגד לך תעלומות הרעה אשר תבואך במעשה הרעה כי התורה תקצר ותודיע גזרת מלך אך משלי שלמה הם יורונו יאמרו לנו עצות חכמה בכלל המוסר וחומר כל עון עד היכן יד עונשו מגעת כענין גזרת התורה באמרה לא תנאף לא תרחיב לשון ללמד דעת איך נמלט ממנה ולא תפליג בהודעת רעתה אך שלמה הוסיף בשאת משלו ויאמר הרחק מעליה דרכך וכו' אל ישט אל דרכיה לבך וכו' אל תחמוד יפיה בלבבך שהוא משמרת למשמרת התורה האומרת לא תחמוד אשת רעך והוא כמבואר לפנים כי לא נאמר אל תחמוד אותה אך הוא לומר לבל תבא לחמוד אשת רעך עשה סייג ואל תחמוד יפיה כלו' אפי' היופי שלה לבדו בל תאמר בלבבך מי יתן לי אשה כיופי אשה פלונית כי מזה תקרב ותבואה עד שתחמדנה גם היא וגם יעמיק ירחיב מדורת ענשה כאמור כי שחה אל מות ביתה כו' דרכי שאול וכו'. הנה כי התורה לרום מעלתה תקצר ושלמה מאריך ללמד חכמה עם המוסר. ב' כי הלא כמה דברים רמוזים בתורה אשר לא יד כל אדם תשיגם ועדים נאמנים כל מה שבנביאים וכתובים שהכל רמוז בתורה כמז"ל פ"ק דתענית ומי לנו גדול יבין מעצמו הדברים מתוך התורה לולא הנביאים ומחברי הכתובים שדלו דלו לנו מתוך בארה כל מאמריהם ברוח ה' דבר בם אמנם אחרי ראותנו מאמרי משלי שלמה ודומה לו אשר בחכמתו הבינם וגם חקרם מתוך התורה יהיה מבוא לאיש חכם לבב להבין למפרע באמרי התורה שרשיו מקורי הדברי' איה מקום כבוד כל דבר ודבר כאשר קרה לר"י ובנו של ר"ל על פסוק אולת אדם תסלף דרכו וכו' שאמר לו בשם ר' אושעיא שרמוז בפסוק ויאמרו מה זאת עשה אלהים לנו ואמר לו שאם היה מגיע הוא לשם לא הי' צריך לו ולרבו לומר כי היה מבין למפרע איה מקום רמז מאמר שלמה וההיקש ביתר הדברים כי גם שמבלי ספר שלמה והדומה לו לא יבין איש מתוך התור' מה שהוא הבין לא יבצר עתה למפרע להבין מוצא דבר אשר דבר מתוך התורה ועל ב' הדברים האלה אשר הטיב שלמה בחכמתו עמנו במשלי ספרו אמר לדעת חכמה וכו' לומר אל תאמר בלבבך הלא די לי תורה צוה לנו משה ומה בצע במשליך הלא בספרתך כי הלא יסכון לך א' לדעת חכמה ומוסר כי התורה תגזר אומר גזרת מלך ולא תאלפך חכמה עם המוסר ובזה תדע חכמה ומוסר יחד ועל הב' אמר להבין אמרי בינה לומר אל יעלה על רוחך היו תהיה כמוני מבין רמזי התורה מתוך דבריה כי הלא אנכי טוב לך להשכילך בינה כי ע"י אמור לך אמרי בינתי אשר הבנתי ברוח קדשי מתוך התורה אתה עתה אחרי ראותך מאמרי תבין למפרע מתוך התורה אמרי בינה אשר הבנתי אני מתוכה וזהו להבין אמרי בינה שהם אמרותי אשר הבנתי ממנה כענין אולת אדם וכו' שאחרי מאמר שלמה אראה אנכי אשית לבי כי הן זאת מצאנוה במאמר התורה ויאמרו מה זאת כו' וכענין מאמרנו לפנים על פסוק תנה בני לבך לי ועיניך דרכי וכו' שארז"ל כי משם למדנו שעינא ולבא תרי סרסורי דעבירה עין רואה ולב חומד ואברים גומרים ואומרה כי מקרא מלא דברי תורה וראית בשביה הרי עין רואה וחשקת בה הרי לב חומד ולקחת לך הרי אברים גומרים שהיא ביאת המלחמה שדברה תורה כנגד יצה"ר: