פירוש על משלי 15:4

וסלף בה שבר ברוח. כשיסלף בל' סופה להביא עליו שבר הבא ברוח קדים המוכנ' להפרע מן הרשעים כמ"ש ברוח קדים עזה (שמות י״ד:כ״א) ברוח קדים אפיצם (ירמיה כ"ח) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהילים מ״ח:ח׳):

מרפא לשון. מי שנותן רפיון לשונו ורפות דברים יגרום לעצמו החיים כי כל מי שיקום עליו להזיק לו יתפייס לו בדבריו ואולם מי שמשים בלשונו סלף ועוות יגרום לעצמו סלף קשה כמו שבר העץ ברוח חזקה כי בזה יוסיף כעס מי שקם עליו:

כי דע לך כי מרפא לשון הוא לשון חכמים שתרפא הקושי הנז' ברוממות עליון הוא עץ חיים שזולת תירוץ הקושי הלז הלא יועיל גם לעניני הדת אין מספר בהנחת דעת כי לא מחשבותיו יתברך מחשבותיך ויהיה לך כעץ עושה פרי ופריו חיים כן הנחה זו תפרה לך חיים בעניני הדת אך אם תשים סלף ופגם בלשון חכמים המניחים הנחה זו וזהו וסלף בה הלא רעתך רבה כי אין זה רק שבר ברוח ונפש כי נפשך לא מטוהרה אך שבורה ורעה בעיני אדוניה שבשמים חלילה או קרוב לזה אם תשים סלף בה ותראה לך כי עדיין שברון הקושי במקומו דע כי אין השבר בנושא רק ברוח ונפש אך הקושיא נרפא שברו: