פירוש על משלי 19:2

גם בלא דעת נפש לא טוב. אין טוב לאדם שהוא בלא תורה:

גם בלא דעת. גם בסבת העדר הדעות יהיה רצון האדם ותאותו אל מה שהוא לא טוב ומי שהו' מהיר ללכת אל התאוות ההם הוא חוטא:

הנה רז"ל דרשו אולת אדם כו' בענין מאמר השבטים מה זאת עשה אלהים לנו שעל ה' היו זועפים לבם עם היות שאולת אשמתם סלפה דרכם ובזה ימשכו הב' כתובים והוא לתת לנו מוסר השכל והוא בל ימעט בעינינו אשר נחטא בשגגה כמעשה הכסיל השמח לאיד שגגתו ועלז בו בלבו ברוך ה' ואעשיר כי שלא במתכוין נעשתה התועבה ולא דעת ולא תבונה לאמר לו יש ה' אתי לא מצאני חטא כי הלא אף בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם ומה גם עתה לאיש כמוני אם הייתי צדיק בעיניו ובזה יתעצב אל לבו במר נפשו ויפשפש במעשיו כי לו נפשו מטוהרת היתה לא היה נעלם ממנו העלם דבר אשר חטא בו כי הלא ב' דברים הם גרמת השוגג א' שנפשו בלתי טהורה ב' היותו מהיר לעשות והן אלה דברי שלמה בחכמתו ועוד הוסיף להזהירנו על שגיאות לומר כי הלא זולת הוראתם שהנפש לא טהורה היא גם מהשוגג יתעתד איש לעבירה אשר אין למעלה הימנה היא להטיח דברים כלפי מעלה חלילה וזה אמר גם בלא דעת אין צריך לומר אשר יזיד איש כי אם גם בלא דעת אשר יחטא איש בלי דעת הוא הוראה שנפש לא טוב כי הלא אם נפשו היתה טהורה לא התגלגלה שגגה על ידו אך אין זאת רק שחלאת איזה עון נדבק בה שנפש לא טוב וכל כן אין הקב"ה מונע תקלה מבוא על ידו או סבה שנית והיא מהירות בתנועתו כי לו התנהג במתון טרם עשות הדבר היה נגלה אליו וישיב רגליו מלכת בדרך ההוא ועל ידי שתי אלה חוטא בשוגג וזהו על האחד אמר נפש לא טוב ועל הב' ואץ ברגלים חוטא: