פירוש על משלי 23:15

בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. המישיר אותך אל השלימות:

בא להורות מה גדלה מעלת החכם אשר מצדקת חכמתו מיישיר את הזולת על אשר ישמור חכמתו בלבו לעצמו והוא כי הכל הוא מדה כנגד מדה והוא באשר ידענו כי הלב חושב והכליות יועצות להוציא המחשבה אל הפועל ואומר הוא יתברך אל כל אחד מעמו ישראל בני אם חכם לבך שהחכמה בלבך ולא תוציאנה בשפתיך להיישיר לזולת הלא גם אני ישמח לבי והוא כי כאשר השמחה הוא דבר נולד מהערבות כן שמחתו יתברך הוא כי מעריבות עושי רצונו ישמח ויתהווה שפע כי היא שמחתו יתברך הפך העדר השפע שאמר עליו הכתוב צור ילדך תשי על שעונותינו ימנעו השפע ויחרה אפו עד יחסהו לתשות כח וכן אומר ויתעצב אל לבו הוא שלא להמשיך שפע בעולם כי אם אדרבה ויאמר אמחה את האדם ואמר כי אם חכם לבך בלב בלבד ישמח לבי גם אני כמוך שיהיה התעוררות והוית שפע פנימה אך בלב בלבד:

בני. יספר מוסר שיאמר האב לבנו, שאם חכם לבך, כבר התבאר כי חכם לב הוא מי שחקי החכמה קבועים בלבו שהוא כח המושל שלו ומושלים על כל כחותיו, עד שלא ירימו עוד ציורי התאוות והיצר להתנשא, ושקטה המלחמה ברוחו, אם הגעת למדרגה זו שתהיה חכם לב, אז ישמח לבי גם אני, כי כבר אמר שבן חכם ישמח אב, ובכל זה עדיין אינו שמחת לב שהיא שמחה שלמה פנימית, כי עדן יוכל להתמוטט מחקי החכמה. אבל אם לבו חכם, שאז ישמח לבו בעמלו כי אין לו מלחמה עוד, כן ישמח גם לב אביו: