פירוש על קהלת 12:7

אמר רבא א"ר יהודה כל הרואה את המת ואינו מלוהו. עובר משום לועג לרש חרף עושהו. ואם מלוהו עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו (משלי יט יז). ומבטלין תלמוד תורה להוצאת המת. ולהכנסת כלה לחופה. ואע"ג דאית להו צרכיהו. והספידא משום יקרא דשכבי הוא. (טו) ותניא ר' נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה. אלמא הספדא יקרא דשכבא הוא. ואי אמר לא תספדו לההוא גברא רשותא דידיה הוא שמע מינה. וקבורא דנהוג עלמא ודאי דאורייתא הוא. ואע"ג דאסמוכוהו רבנן מכי קבור תקברנו (דברים כא כג). מדכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג יט). ואומר וישוב העפר אל הארץ כשהיה (קהלת יב ז). מכלל דצריך קבורה משום בזיוני דאינשי.

וְיָשֹׁב הֶעָפָר וְגוֹ'. מִבָּבֶל בָּאוּ, לְבָבֶל חָזְרוּ:

וישוב העפר. הגוף שהוא מעפר, כי תחלת יצירת האדם הראשון היה מן העפר, ישוב אז אל הארץ ולהתהפך להיות עפר כמו שהיה בתחלת היצירה: