פירוש על שמות 13:16

והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך. איתא בגמ' (מנחות ל"ד:) טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. טט מורה על התחלה שעדיין לא ניכר, כדאיתא בזה"ק (בראשית ג'.) שאות ט' מורה שטובו גנוז בגויה ואינו ניכר הטובה שנמצא בהמצוה. וזהו בכתפי, שבהתחלה שאדם מתחיל במעשה המצות ועבודה ואינו מרגיש בהם שום טעם וכדאיתא בגמ' (ברכות י"ז.) מסובלים במצות ואז נקרא בכתפי שהאדם סובל כמאן דטעין אכתפיה. אכן גם בזה שאדם עושה בתוך הסתר אור, אחר שעושה באהבה אף שאינו מבין העומק, גם כן השי"ת מסכים על ידו, והשי"ת יהיה עמו, וזהו שתים. ופת מורה על הרחבה, מה שהאדם מרגיש טעם כשכבר האיר לו השי"ת להבין העומק. וזהו באפריקי שהוא לשון חירות, וזהו לשון פירוקא, שהתירוץ פורק עול הקושיא ומוציא הענין ממאסר לחפשי, וזה שנזכר כמה פעמים בש"ס מאן מלכי רבנן. וזהו שתים, שהשי"ת עוזרו ומסכים עמו וסומכו ומסעדו במבטח עוז.

והיה לאות על ידכה ולטוטפות בין עיניך. איתא בגמ' (מנחות ל"ד:) טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, טט רומז על התחלה כשאדם נכנס לדברי תורה, שכל התחלות קשות, ואז צריך לבירורים ולצמצם עצמו מעניני עוה"ז הצריכים בירורים. וזה רומז טט מלשון (ישעיה י"ד,כ"ג) וטאטאתיה במטאטא, לרחק ממנו עניני עוה"ז וצריך האדם לסבול מזה כמו שנושא משא על כתפיו, וזה טט בכתפי שתים, שהאדם יצמצם עצמו בקבלה ובהשפעה וזה רומזים השני פרשיות הראשונות שבתפילין שנכתב בהם צמצום הקבלה במצה וצמצום השפעה בקדושת בכור, וכמו שנתבאר בחלק ראשון (בזו הפרשה), וכשהאדם מצמצם עצמו בהם מאיר לו השי"ת הרחבה שפת רומז להרחבה, ובן אפריקי רומז על זה, כי לשון אפר הוא כר נרחב, וכענין שכתיב (מלכים ב' י"ח,ל"ב) עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם ואיתא על זה בגמ' (סנהדרין צ"ד:) שזה אפריקי, וזהו שתים השניות שבתפילין, שרומזים שהאדם יתענג מחייו ויתענג מרכושו.

ולטוטפת. תְּפִלִּין; וְעַל שֵׁם שֶׁהֵם אַרְבָעָה בָתִּים קְרוּיִין טטפת – "טט" בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, "פת" בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם (סנהדרין ד'). וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם "וְהַטֵּף אֶל דָּרוֹם" (יחזקאל כ"א), "אַל תַּטִּיפוּ" (מיכה ב'), לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ וּלְזִכָּרוֹן, שֶׁהָרוֹאֶה אוֹתָם קָשׁוּר בֵּין הָעֵינַיִם, יִזְכֹּר הַנֵּס וִידַבֵּר בּוֹ: