הלכה על שמות 13:16

פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה יֵשׁ בָּהּ אוֹת אַחַת בִּלְבַד וְהִיא מֵ״ם סְתוּמָה שֶׁל (שמות יג י) ״מִיָּמִים״ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ זַיִנִּי״ן. פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה יֵשׁ לָהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת וְכָל אַחַת מֵהֶן הֵ״א וְעַל כָּל הֵ״א מֵחֲמִשְׁתָּן אַרְבַּע זַיִנִּי״ן. וְהֵן הֵ״א שֶׁל (שמות יג יא) ״וּנְתָנָהּ״. וְהֵ״א רִאשׁוֹנָה וְהֵ״א אַחֲרוֹנָה שֶׁל (שמות יג טו) ״הִקְשָׁה״. וְהֵ״א שֶׁל (שמות יג טו) ״וַיַּהֲרֹג״. וְהֵ״א שֶׁל (שמות יג טז) ״יָדְכָה״. פָּרָשָׁה שְׁלִישִׁית יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת וְאֵלּוּ הֵן קוּ״ף שֶׁל (דברים ו ז) ״וּבְקוּמֶךָ״ יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ זַיִנִּי״ן. וְקוּ״ף שֶׁל (דברים ו ח) ״וּקְשַׁרְתָּם״ יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ זַיִנִּי״ן. וְטֵי״ת טֵי״ת פֵ״א שֶׁל (דברים ו ח) ״לְטֹטָפֹת״ עַל כָּל אוֹת מִשְּׁלָשְׁתָּן אַרְבַּע זַיִנִּי״ן. פָּרָשָׁה רְבִיעִית יֵשׁ בָּהּ חָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת. פֵ״א שֶׁל (דברים יא יד) ״וְאָסַפְתָּ״ יֵשׁ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ זַיִנִּי״ן. וְתָי״ו שֶׁל וְאָסַפְתָּ יֵשׁ עָלֶיהָ זַיִ״ן אַחַת. וְטֵי״ת טֵי״ת פֵ״א שֶׁל (דברים יא יח) ״לְטוֹטָפֹת״ עַל כָּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן אַרְבַּע זַיִנִּי״ן. כָּל הָאוֹתִיּוֹת הַמְתֻיָּגוֹת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. וְאִם לֹא עָשָׂה הַתָּגִין אוֹ הוֹסִיף וְגָרַע בָּהֶן לֹא פָּסַל:

זְמַן הֲנָחַת הַתְּפִלִּין בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג י) ״מִיָּמִים יָמִימָה״. (שמות יג י) ״חֻקָּה״ זוֹ הִיא מִצְוַת תְּפִלִּין. וְכֵן שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים אֵינָן זְמַן תְּפִלִּין שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג טז) ״וְהָיָה לְאוֹת״ וְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים הֵן עַצְמָן אוֹת. וּמֵאֵימָתַי זְמַן הֲנָחָתָן מִשֶּׁיִּרְאֶה אֶת חֲבֵרוֹ בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת וְיַכִּירֵהוּ, עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה:

לא יחלוץ של יד לגמרי עד שיחלוץ של ראש, דקימא לן כל זמן שבין עיניך יהיו שתים וזה הוא סדר חליצתם, תחלה יסיר הכריכות של האצבע, ויסיר גם כן שתים ושלוש כריכות מעל זרועו, כדי לעשות החליצה כמו ההנחה שהניח את תפלין של יד תחלה רמז לדבר כאשר "יחנו כן יסעו" (במדבר ב, יז), אך לא יסיר את תפלין של יד לגמרי מפני שצריך לקיים מה שאמר "ולטוטפות בין עיניך" (שמות יג, טז), שהוא רוצה לומר כל זמן שבין עיניך יהיו שתים, לכך אחר שהסיר שתים ושלושה כריכות דתפלין של יד מעל הזרוע, אז יסיר את תפלין של ראש מעומד ואחר כך ישב ומסיר את תפלין של יד לגמרי מיושב וכאשר הניחו מיושב, ואף על גב דהסרת הכריכות קודם הסרת תפלין של ראש ולא נתפרשה להדיא בדברי רבינו האר"י ז"ל, עם כל זה מורנו הרב שמואל ויטל ז"ל הכריח כן כדי להשוות דברי רבינו האר"י ז"ל עם דברי הגמרא, וכתב כמדומה שכן ראה את אביו רבינו מורנו הרב חיים ויטל ז"ל שכך נוהג וכמו שכתב בהגהתו בשער הכונות וגם בספרו "חמדת ישראל" יעוין שם, ואני אומר שיש הכרח לזה מדברי רבינו ז"ל עצמו בשער הכונות בסוף נוסח התפלה דף נ"א עמוד ד שכתב שהיה מורי ז"ל מסיר תפלין של ראש מעל ראשו וכו' ואחר כך מסיר תפלין של יד וכו' יעוין שם: אמנם הסברה מחייבת כפי סודן של דברים שצריך שתהיה ההסרה כמו ההנחה שצריך להסיר הכריכות שעל האצבע מעומד, וישב ויסיר השלשה כריכות מן כריכות הזרוע מיושב כאשר כרכם מיושב, ואחר כך יעמוד ויסיר תפלין של ראש מעומד, ובספר "חסד לאלפים" סימן כ"ח אות ג' משמע שיסיר גם השלש הכריכות של הזרוע מעומד יעוין שם, ורבינו חיד"א ז"ל ב"צפורן שמיר" כתב "יסיר כריכות האצבע מעומד ולא זכר כריכות הזרוע" עיין שם, ונראה דצריך לדקדק להסיר השלש כריכות של הזרוע מיושב כאשר הניחם מיושב וכאשר כתבנו: