פירוש על שמות 14:14

ה' ילחם לכם ואתם תחרשון. הענין בזה שכאן נצטוו להחריש מבלי שום פעולה ואף בתפלה לא יתפללו להש"י, ובמלחמות עמלק נמצא להפך שנאמר והיה כאשר ירים וכו', ונאמר ויהי ידיו אמונה ומתרגמינן והוה ידוהי פרישן בצלו. אך הענין בזה כי יש חילוק בין עמלק לשאר אומות, כי שאר אומות אומרים שאין הכל בידי שמים ותולין כל השפעות טובה בכחותם לאמור כחי ועוצם ידי, ולכן במלחמות ישראל נגד מצרים נצטוו להחריש, היינו להראות שהכל בידי שמים ובזה היו מנצחים, כי בישראל נמצא זאת המבינות כי הכל בידי שמים, וגם תפלה שהאדם מתפלל ג"כ אינו יכול להתפלל בלתי רצון הש"י ולכן נאמר ואתם תחרישון. אבל בעמלק שהוא נקרא ישראל מומר כדאיתא בקדושין [י"ח.] והוא תולה כל מעשיו בהש"י שאומר כל הרע שהוא עושה הוא ברצון הש"י, כי בלא רצון הש"י לא היה יכול לעשות, ונגדו הוא העצה להראות כי יראת שמים הוא בידי האדם והאדם צריך לעבודה ותפלה, וע"ז נאמר בגמ' (סנהדרין ס'.) על רבשקה שהיה ישראל מומר מפני שאמר המבלעדי ה' עשיתי, ותלה מעשיו הרעים בהש"י ונגדו היא העצה להתפלל.

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. יבואר עפ"י מ"ש בפ' ואני תפלתי לך ה' עת רצון כו' . היינו כשהאדם משים כל מגמתו בתפלתו על צער גלות השכינה. וזה ואני תפלתי לך דייקא. אז הוא עת רצון. כי רצונו ית"ש הוא להטיב לברואיו. וכאשר בנ"י הם חלילה בצרה נוגע הצער למעלה. וז"ש להם משה ה' ילחם לכם. עיקר המלחמה עבור כבודו ית"ש. ואתם תחרישון כי על הצער הנוגע בכם תחרישון. וזה שהשיב לו הש"י למשה. מה תצעק אלי מה שנוגע לכבודי. דבר אל בני ישראל ויסעו. כי עיקר הרחמנות של הקב"ה עבור בנ"י שהם שרוים בצרה. לכן כאשר תדבר בתפלה עבור בנ"י. ויסעו. כי זה כבודו ית"ש לראות בישועת ישראל כמ"ש יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו:

ילחם לכם. בִּשְׁבִילְכֶם; וְכֵן "כִּי ה' נִלְחָם לָהֶם", וְכֵן "אִם לָאֵל תְּרִיבוּן" (איוב י"ג), וְכֵן "וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי" (בראשית כ"ד), וְכֵן "הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל" (שופטים ו'):