פירוש על שמות 15:19

כי בא סוס פרעה וגו' ובנ"י הלכו ביבשה וגו'. הנה ידוע שבשעת קי"ס היה קטרוג גדול מהשר של ים. מה נשתנו אלו מאלו. אך הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו פתח להם עולמות העליונים הגנוזים הנעלמים במחשבה הקדומה ומשם המשיך חסדים ורחמים על בנ"י וגבורות ודינין על מרכבות פרעה וחילו. דבאמת כל הדינים נמתקים בשורשן היינו ע"י שמראין להם המקור והשורש ושם אין שום דין רק טוב ולכן הם נמתקין. וכן הרע שמראין לו השורש ושם אין לו מציאות כלל. וממילא כל הטוב עולה למעלה להדבק בשורשו ומקורו ואז הרע מוכרח להיות נופל ומתבטל ויתפרדו כל פועלי און ולזה בעת קי"ס הגביה הש"י כל המרכבות ופרשיו וחילו של פרעה אל הים העליון שהוא המקור והשורש דמיניה דינין מתערין ושם נמתקו ונפלו. כי שם בהשורש לא יגורך רע ואין לו שום מציאות כלל. אבל זה היה מצד הנס ופלא גדול. היינו הגם ששם אין שום דין וקיטרוג והוא עלמא דחירו והרע טפל ומתבטל. עכ"ז היה נס לזרע ישראל שהיו אז בבחי' השתוות עם המצריים ע"פ הקטרוג מהשר של ים ואעפ"כ ניצולו מחמת שהתנהג הש"י עמם במדת החסד והרחמים וזה"ש כי בא סוס פרעה גו' תוך הים. ר"ל כשראו פרעה וחילו השורש שלהם שהוליכם הש"י שם היינו ים עילאה אז וישב עליהם את מי הים היינו בזה השורש הטוב עצמו שנתגלה להם בזה נטבעו. אך ובנ"י שהם בעצמם מקור הטוב הלכו בתוך הים ביבשה. ר"ל להם היה הליכה בתוך הים העליון שמשם נמשך להם החירות וכן יזכנו השי"ת לראות את גאולתנו ופדות נפשנו במהרה בימינו. וכימי צאתנו מארמ"ץ יראינו נפלאות. ויקבץ נדחינו ע"י משיח צדקנו שיבוא בב"א:

כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים וישב ה' עליה' את מי הים ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ותקח מרים הנביאה וכו' ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים הכתובים אלו כולם מקשה א' לכאורה מיותר כל הפסוק כי בא סוס פרעה שכבר כתיב למעלה שמפני זה אמרו שירה והי' לו לומר תיכף אחר שירת משה שירת מרים ולמה לי בין השירות פסוק זה שאין לו שחר לכאורה ב' קשה מסתמא אמרו הנשים שירה יחד עם משה וישראל כי אפילו עוברות שבמעי אמן אמרו שירה ומכ"ש הנשים עצמן שלא יוכלו להתאפק לבלום פיהם מלומר שירה ג' מפני מה כתיב אצל שירת הנשים שאמרו שירה מחמת כי בא סוס פרעה וגומר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ואצל שירת האנשים מצינו שלא אמרו שירה אלא עד שפלט הים את המצרים כנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ואח"כ אמרו שירה גם קשה למה לא אמרה מרים כל השירה כולו ונראה דהנה לזמר לפניו יתברך בשירות ותשבחות זאת בא מצד אהבה שמחמת גודל אהבה נשאו לבו לומר לפניו שירה אבל מצד היראה אי אפשר לומר שירה רק אם היראה היא מחמת אהבה כענין שנאמר והתהלכתי בתוככם ופי' אטייל עמכם בג"ע ולא תהיו מזדעזין לפני יכול לא תהי' מתיראין ת"ל והייתי לכם לאלקים וענין טייל הוא אהבה ושעשועין ומגודל אהבה שמשיג רוממותו ית"ש הוא מתירא מלפניו ואם היראה היא על בחינה זו אז יכול לשורר לפניו בכל עוז הגם שהוא מתירא מלפניו היראה זו היא מצד אהבה וכל כמה שאינו משיגה גודל האהבה עד שהוא מתירא מפני רוממותו ית"ש אין לבו מנושא לומר שירה הגם שהוא בשמחה ושמחה מה זו עושה אם אין השמחה מחמת גודל אהבה המביאו לידי יראה הרוממות והנה אצל הים ראתה שפחה מה שלא ראה יחזקאל הנביא והשיגו אז השגות אלקותו ית"ש ומגודל התענוג והשעשועין שהשיגו אז נזדזעו מפני הדר גאונו ונשאו לבן לומר שירה וזהו פי' וירא ישראל את היד הגדולה וגומר ויראו העם את ה' ר"ל ע"י שראו גודל הניסים באו לבחי' אהבה כ"כ עד שהשיגו על ידה יראה הרוממות ויאמינו בה' ובמשה עבדי פי' שיש בחי' אמונה שהיא למעלה יותר מיראה הרוממות כידוע למב"ד ובני ישראל השיגו אז גם בחי' זו אז כשהשיגו השגות אלו ישיר משה ובני ישראל כל השירה כולה עד ה' ימלוך לעולם ועד שהיא עיקר השירה שתיבת ימלוך הוא לשון עתיד ור"ל שהיו בבחי' אין כלומר עדיין לא עבדתי ולא קבלתי עמ"ש על נכון רק אני מאמין בו ורוצה לקבל עול מלכותו ית"ש ומרים אע"פי שהיתה נביאה מ"מ היתה בחי' נוקבא ולא השיגה היראה הרוממות ואילו המתינה עד שאמר משה היתה יכולה לומר כל השירה אבל היא לא המתינה רק תיכף כשראתה שבאו המצרים אל תוך הים ושבו המים עליהם ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים מיד ותקח את התוף בידה ואמרה שירה ע"כ לא זכתה לומר אלא פסוק ראשון בלבד וזאת מרמז לנו הכתוב כי בא סוס פרעה ר"ל תיכף ומיד כאשר באסוס פרעה וגומ' מיד ותקח מרים הנביאה את התוף בידה ר"ל שתפסה בחינות אהבה לבד לומר שירה ולא המתינה על משה לפיכך לא השיגה לומר אלא פסוק זה לבד ואח"כ כשאמר משה ובני ישראל את השירה חזרו ואמרו גם הנשים עמהם את כל השירה עד תומה וק"ל.

כי בא סוס פרעה. כַּאֲשֶׁר בָּא: