פירוש על שמות 28:36

אגדה. ועשית ציץ זהב טהור עין רמ"א מצח לצדיק עדי תכשיט הוא כל המצות נרשמים בו ולרשע עדי מגונה עונה רשמים בו. ויראה מצח אשה זונה היה לך סתם זונה אשת איש תחת אשר יש לה כל טוב תקח זרים כן תחת אשר לא עבדת ה' מרוב כל בו מצח זונה ממש. בהפטורה הגד בי"ת ישראל הבית ומדדו תכני"ת ואם יכלמו מכל אשר עשו צורת בית ע"ד מ"ש רמ"א פרשת בשלח ויקראו בית ישראל שמו מן הפחותים עד"מ בית ישראל ועכו"ם דר בתוכו כי החוטא נשמה פורחת ממנו ויכלמו שהשחיתו צורת בית אנושי עונות נרשמים על מצחו ומרוב עונות א"א לרשום הכל על מצחו ומדדו תכנית לשון תוכן לבנים מנין כי עון דבר שבמנין רק מרוב עונות שוקלם כמו מעות. ושמת מנורה נכח השלחן להחזק ת"ח על שולחנו.

ועשית ציץ כו'. לשון מציץ שיסתכל להיות זהב טהור בלי חשש שום אבק גזל כי רובם בגזל וביותר צריך הכתוב לזרז כו'. וי"ל עוד ועשית ציץ לשון ויצץ ציץ יראה בשכלו בעזרתו ית' להמשיך עושר לישראל ע"י זה ופתחת עליו כו' קודש לה' וכנזכר לקמן בסוף הפרשה בוזה הדבר: ושמת אותו על פתיל תכלת פי' על התפשטות הדין כי ימתיק הדין יבא מזה מזוני ועושר וכנזכר לקמן בתוך ד"ה וזה הדבר. והי' על המצנפת פי' על הדביקו' תועלת לדביקתו (ולאהבה וריעות כמו ותרענה באחו שאין עין ברי' צרה בחברתה וכמו השם גבולך שלום): אל מול פני המצנפת יהי' כמו מנורה נוכח השלחן כי מצפון זהב הוא בינה מבין דבר מתוך דבר הוא הצפון בו ונגד חכמה שמנורה מרומז בו ומשם בא הדביקות כי הן יראת ה' היא חכמה:

ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש לה' וגו' והיה על מצח אהרן וגו' ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. והנה הציץ והמכנסים כתובים יחד להורות בזה שאף שאהרן הכהן היה הנבחר מכל ישראל שהשי"ת חתם עצמו על מצחו קדש לה', היינו שמחשבתו היה מקושר תמיד ברצון השי"ת, מ"מ מצד עצמו בא האזהרה ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה להשמר מכל תאוה אפילו החמורה שבחמורות, ואף שנדמה שלנפש יקר כזה לא צריך האזהרה כי לא יעלה זאת על מחשבתו, אכן מ"מ מצד עצמו צריך האדם להשתדל תמיד בשמירה וזהירות וכמו שכתוב (משלי ג׳:ה׳) ואל בנתך אל תשען, וכדאיתא (אבות פ"ב,מ"ה) ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, וזה הוא לימוד שאפילו הנפש היקר מאוד שהוא מבורר בשורש מכל מקום צריך מצדו תמיד שמירה וזהירות.