פירוש על שמות 31:18

או יובן בס"ד אומרו ולא יהיה בהם נגף דידוע שישראל נקראו גפן כמ"ש רז"ל ע"פ גפן ממצרים תסיע וההפרש בין גפן לנגף הוא גפן פ"ה סתומה ונו"ן פתוחה ונגף נו"ן סתומה ופ"ה פתוחה והנה אות נו"ן רומזת ליד העשיר ויד הגבאי כי ביד יש חמשה אצבעות כנגד חמשה אורות וכל אחת כלולה מחמש הרי ביד יש מספר כ"ה ושני ידים של העשיר הנותן ושל גבאי המקבל יש בהם מספר נו"ן ומן הראוי במצות הצדקה וכופר נפש צריך להיות יד העשיר פתוחה ליתן ויד הגבאי פתוחה לקבל משא"כ אם תהיה יד אחד מהם סתומה לא' תתקיים המצוה ולכן צריך שיהיה אות נו"ן הרומז לשתי ידים שלהם נו"ן פתוחה שמורה על פתיחת שתי ידים של עשיר ושל גבאי אך הפה של שניהם תהיה סתומה שהעשיר לא יתפאר בפיו בצדקתו וגם לא יוציא נדר מפיו וגם לא יתהלל במתת שקר שנודר משלם וכן פה של הגבאי סתום שאינו מצטרך לפתוח פיו להפציר בעשיר ולומר לו תן אלא כיון שפותח ידו יתן לו העשיר הצדקה בשתיקה וזו הצדקה המעולה שהנון פתוחה והפה סתומה והמה אותיות גפן דהפה סתומה והנון פתוחה ועל שם זה נקראו ישראל גפן אך נגף הוא להפך כי הוא מורה דהנון שהוא כנגד הידים של העשיר והגבאי הוא נו"ן סתומה דיד העשיר סתומה שאינה פתוחה ליתן צדקה ויד הגבאי סתומה דאינו פותחה לקבל מאחר שאינו רואה יד פתוחה ליתן למה יפתח ידו אך הפה היא פתוחה שהעשיר פיו פתוח לידור והוא מתהלל במתת שקר שאינו נותן כלום והגבאי פיו פתוח לצעוק תנו כי השעה צריכה מאד ואין רואה ידים פתוחות ליתן ועל כן המה אותיות נג"ף נו"ן סתומה ופה פתוחה וז"ש ונתנו איש כופר נפשו מנדבת הלב בלתי תביעה ואז ולא יהיה בהם נגף שיתהפכו אותיות נגף לאותיות גפן שהוא פה סתומה ונו"ן פתוחה כאמור ודוק:

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לחות העדות לחות אבן כתובים באצבע אלהים ואח"כ כתיב כל פרשת העגל ואחר מעשה העגל ותפילת משה נאמר ויפן וירד משה מן ההר ושני לחות כו' והלחות מעשה אלהים כו' חרות על הלחות וישמע יהושע כו' וישבר אותם תחת ההר כו' יש דקדק הלא כתיב קודם מעשה העגל ויתן אל משה ככלותו כו' שני לחות כו' הי' לו לכתוב שם והלחות מעשה אלהים כו' חרות על הלחות אמאי כתוב זה אחר מעשה העגל עוד צריך להבין מאי ויתן לשון מתנה שדרשו חז"ל שנתנו למשה במתנה ככלה לחתן קשה הבנה אמאי הי' צריך ליתנה למשה במתנה וגם לשון אצבע אלהים צריך הבנה הגם שמצינו כמה תוארים שמתוארים להבורא ב"ה אבל כאן צריך יותר להבין וגם קשה שדרשו חז"ל וישבר אותם תחת ההר יישר כחך ששברת מאי ישר כח הזה ונרא' לפרש כי יש עוד לדקדק שדרשו חז"ל חרות על הלחות חירות ממלאך המות חירות משיעבוד חירות מן היסורים הלא זה כתיב אחר מעשה העגל בבוא משה קרוב למחנה ובעת הזאת כבר המשיכו על עצמם המלאך המות וגם השיעבוד ואמאי כתוב כאן חרות הי' לו לכתוב למעלה כנ"ל ונראה לומר כך דהנה משה רבינו ע"ה ביקש מהקב"ה מה שמו לעיל בפ' שמות ואמר לו הקב"ה השם אהי' ושם הוי' ה ב"ה כי הם השמות הקדושים של הקב"ה והם השמות היותר עליונים מכל השמות הקדושים שבתורה אבל מצינו עוד שם אחד גבוה יותר משם אהי' והוא שם אהו"ה עיין בברית מנוחה שכתב שזה השם יותר גבוה משם אהי' כי מן שם אהו"ה יוצא שם אהי' וגם בספר שתי ידות פי' על הזוהר כתוב שם ששם אהו"ה הוא יותר גבוה משם אהי' והוא בגימטריא טו"ב וזהו הטוב הגנוז אשר הי' אדם מביט בו מסוף עולם עד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים וע"כ בפ"נ אנו ממשיכים הרחמים משם טו"ב זה לשם אהי' ומשם אהי' לשם הוי"ה כידוע בסדר הפדיון ע"כ נוכל לומר שלוחות ראשונות נתנו הקב"ה למשה בהר ממקום גבוה הזה מטוב הגנוז דהיינו משם אהו"ה הנ"ל והשם אהו"ה הנ"ל במילוי יודי"ן כזה אל"ף ה"י וי"ו ה"י גימטריא אצבע ושם לא הי' השגה לשום ברי' וגם שם הוא רחמים גמורים בלי שום תערובת דין כלל וכלל ע"כ נתן הקב"ה למשה הלחות מזה העולם וזה נתן לו לבדו במתנה גמורה ולא לשום אדם אחר כי א"א לשום אדם להשיג משם איזה השגה וע"כ מזה העולם הי' חירות גדולה מכל המקטריגים ע"כ כתיב ויתן אל משה ככלותו ר"ל שניתנה לו לבדו במתנה ככלה לחתן וכשם ככלה המאורסת לחתן אסורה לכל העולם ע"כ מרמזה לנו התורה שהלוחות אלו היו למשה לבדו במתנה ככלה ולא ליתנם לישראל ע"כ מפורש הכתוב כתובים באצבע אלהים ר"ל כתובים משם אהו"ה העולה במילוי אצבע כנ"ל וזה לא הבין משה בתחילה כשנתנו לו הלוחות ממקום גבוה כזה שאין נותנים הלוחות רק לו לבדו וסבור שנתנו ג"כ בשביל ישראל ע"כ הורידם בחזקה כידוע ממאמר חז"ל ואח"כ כשבא קרוב למחנה וראה המעשה הרע הזה והסתכל בלוחות וראה מעשה אלהים חרות על הלוחות חירות ממלאך המות והבין מזה שזה אין שייכות לישראל הלוחות אלו כי הם המשיכו על עצמם המלאך המות והבין שלא נתנו הלוחות אלו רק לו לבדו מתנה ע"כ שברם תחת ההר וע"כ השכים הקב"ה על ידו ודו"ק.

ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו כו' שני לוחת העדו' כו' כתובים באצבע אלהים. ולהלן כתיב ויפץ וירד מן ההר ושני הלוחות בידו כו' משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים. עיין רמב"ן שהקשה כי זה היה צריך לכתוב למעלה מיד כתובים באצבע אלהים משני עבריהם מזה ומזה כו' . אכן הנראה כי יש להבין ענין הלוחות האלו מה נשתנו מכל התורה כולה הלא כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל כולה מפי הקב"ה ומה כח יוסיפו השני לוחות. אולם הנה כבר בארנו כי עיקר התורה כולה היא מהאותיות משורש הנשמות אלה שמות בני ישראל הנאהבים ונעימים לפני הש"י הם התורה כולה וכל או"א מבנ"י כאשר ישוב אל ה' באמת אזי כל אחד בזמנו הוא מאיר האות שלו בתורה. ויש ג"כ צדיקים אשר האות שלהם דבוק בשם הוי' ב"ה והם קרואי העדה אנשי השם כמ"ש ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום כי הדבוק בה' אינו נמחק לעולם. אכן יש עוד מעלה יתירה להצדיקי' הגבוהי' מאד אשר כל ענינם הוא בעול' רק במס"נ לכבוד הש"י אלה הם הכתובים באצבע אלהים חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה לשמה במס"נ כי הוא באמת בן חורין מסט"א כאשר מוסר נפשו שוב אינו ירא משום דבר והרי הוא בן חורין אך נעלה על כלנה מעלת משרע"ה מלבד שהיה במס"נ כל ימיו לכבוד הש"י הנה לי יתר שאת כי גם מסר נפשו עבור בנ"י להפיק טובתם כל הימים כמ"ש ואם אין מחר. ומס"נ זה אינו מצות עשה בתורה רק מאהבת הש"י לעמו כי חפץ בטובתם מסר משרע"ה נפשו עבורם להיותם רצוים ושלימים לפני הש"י כמ"ש בתד"א מפר מה זכה משה למאור פנים כו' שכל ימיו היה מצפה וכו' ועל כבודן של ישראל כו' ולא היה דורש ומבקש עבור עצמו כלל רק הכל לטובת כלל בנ"י כמ"ש אנכי עומד בין ה' ובירכם ר"ל כל עצמי רק זה אשר אני עומד בין ה' וביניכם לעשות שלום ביניכם וכל המעלות אשר בקש משרע"ה באמרו הראני נא את כבודך הודיעני נא את דרכיך לא בקש לעצמו ולצורך העבדות שלו רק עבור כלל בנ"י וכשראה אותו מעשה ר"לאמר הנה כי כן שלא יכולתי עד עתה להעלותם על מדריגה זו לשמרם שלא יבואו לחטא הזה אם כן צריך אני מעתה לנטלם ולנשאם ביתר שאת וז"ש ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה כו' א"כ הודיעני נא את דרכיך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. פי' הודיער נא את דרכיך להנהיגם ביתר שאת וראה כי עמך הגוי הזה ושלך הם ראה נא להטיב' ולהעלותם ע"כ הראני כבודך ומדותיך הטובי' עמהם וכן היה כי נלה לו הי"נ מכילין דרחמי. והנה אחרי אשר כל ענין משרע"ה היה רק במס"נ גם עבור בנ"י לבד המס"נ עבור כבוד הש"י לכן בראשונה נאמר בהלוחות ויתן אל משה שני לוחות כו' כתובים באצבע אלהים פי' כי הלוחות היו כתובים רק באצבע אלהי' . פי' רק באצבע אלהים כמ"ש במס"נ לאלהים. אך אח"כ כשגלה מסירת נפשו עבור ישראל ויחל משה אז היו הלוחות כתובים ומלאים ממעשי משרע"ה משני עבריהם משני צידי מס"נ מזה ומזה הם כתובים והאירו האותיות בלוחות כמו שבארנו ולכך נאמר מחני מספרך אשר כתבת כי הלא כבר נכתב בהלוחו' מס"נ משני הפנים ובתורה כבר נכתב תפלתו של משרע"ה ויחל משה וינחם ה' על הרעה לכן בע"כ צריך אתה למחול ולישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך הזה אשר כתבת בהתורה ובלוחות משני עבריהם (כי גם זו היא תורה כמו הלוחות שהצדיק מבטל הגזירה ומהפכה לטובה):