מדרש על שמות 31:18

דָּבָר אַחֵר, יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַלְאָךְ הָיָה מוֹצִיא הַדִּבּוּר מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, וּמַחֲזִירוֹ עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לוֹ מְקַבֵּל אַתָּה עָלֶיךָ אֶת הַדִּבּוּר הַזֶּה, כָּךְ וְכָךְ דִּינִין יֵשׁ בּוֹ, כָּךְ וְכָךְ עֳנָשִׁין יֵשׁ בּוֹ, כָּךְ וְכָךְ גְּזֵרוֹת יֵשׁ בּוֹ, וְכָךְ מִצְווֹת, וְכָךְ קַלִּים וַחֲמוּרִים יֵשׁ בּוֹ, כָּךְ וְכָךְ מַתַּן שָׂכָר יֵשׁ בּוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ יִשְׂרָאֵל, הֵן, וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר לוֹ מְקַבֵּל אַתְּ אֱלָהוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ, הֵן וָהֵן, מִיָּד הָיָה נוֹשְׁקוֹ עַל פִּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, לה): אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת, עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וְרַבָּנִין אָמְרִין, הַדִּבּוּר עַצְמוֹ הָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לוֹ מְקַבְּלֵנִי אַתְּ עָלֶיךָ, כָּךְ וְכָךְ מִצְווֹת יֵשׁ בִּי, וְכָךְ דִּינִין יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ עֳנָשִׁין יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ גְּזֵרוֹת יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ מִצְווֹת יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ קַלִּין וַחֲמוּרִין יֵשׁ בִּי, כָּךְ וְכָךְ מַתַּן שָׂכָר יֵשׁ בִּי, וְהוּא אוֹמֵר, הֵן וָהֵן, מִיָּד הַדִּבּוּר נוֹשְׁקוֹ עַל פִּיו לְאַדֶּקוּלְאִין בֶּן הַדִּימָה וְלִמְּדוֹ הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב דִכְתִיב (דברים ד, ט): פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ, דְּבָרִים שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ, אֵיךְ הָיָה הַדִּבּוּר מְדַבֵּר עִמָּךְ, דָּבָר אַחֵר, פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים, שְׁנֵי דִבּוּרִים שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין אַחַר כָּל הַדִּבְּרוֹת כְּתִיב (שמות כ, טז): דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, מָה עֲבַד לָהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פָּלִיג שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה אֶלָּא לְאַחַר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דִבְּרוֹת, רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תְּפִיסוּ שִׁיטָתֵיהּ, אָמְרֵי כְּתִיב (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת הֲוֵי, בְּגִימַטְרִיָּא תּוֹרָה עוֹלָה שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַחַת עֶשְׂרֵה מִצְווֹת, דִּבֶּר עִמָּנוּ משֶׁה, בְּרַם אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ לֹא שָׁמַעְנוּ מִפִּי משֶׁה אֶלָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֱוֵי: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ. וְכֵיצַד הָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבָּנָן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׂמֹאלָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְחוֹזֵר וְעוֹקֵף אֶת מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל וְחוֹזֵר וּמַקִּיף מִימִינָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבְּלוֹ מִימִינוֹ וְחוֹקְקוֹ עַל הַלּוּחַ, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, ז): קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. וְרַבָּנִין אָמְרִין וְכִי יֵשׁ שְׂמֹאל לְמַעְלָה וַהֲלֹא כְתִיב (שמות טו, ו): יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה', אֶלָּא הַדִּבּוּר הָיָה יוֹצֵא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִימִינוֹ לִימִינָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְחוֹזֵר וְעוֹקֵף אֶת מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל, וְחוֹזֵר וּמַקִּיף מִימִינָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבְּלוֹ מִימִינוֹ וְחוֹקְקוֹ עַל הַלּוּחַ, וְקוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה שָׁנָה לִי רַבִּי חֶלְבּוֹ, הַדִּבּוּר עַצְמוֹ הָיָה נֶחְקַק מֵאֵלָיו, וּכְשֶׁהוּא נֶחְקַק הוֹלֵךְ קוֹלוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. אָמַרְתִּי לְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב (שמות לא, יח): כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, אָמַר לִי חָנוֹקָה סְבַרְתְּ לְחָנְקֵנִי, אֲמָרִית לֵיהּ וּמַהוּ דֵין דִּכְתִיב: לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים, אָמַר לִי כְּתַלְמִיד שֶׁהוּא כּוֹתֵב וְרַבּוֹ מְיַשֵּׁב עַל יָדוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבָּנִין, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר שְׁנֵי דִבְּרוֹת שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, וְלֹא כָּל הַנְּשִׁיקוֹת. וְרַבָּנִין אָמְרִין כָּל הַדִּבְּרוֹת שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין דִּכְתִיב: וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה, מָה עֲבֵיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי פָּלִיג שֶׁאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, אוֹ אֵינוֹ מְדַבֵּר דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה אֶלָּא אַחַר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דִּבְּרוֹת, רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תָּפְשֵׂי שִׁיטָתֵיהּ, אָמְרֵי כְּתִיב (דברים לג, ד): תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה, כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת הֲוֵי, תּוֹרָה בְּגִימַטְרִיָּה עוֹלֶה כְּמִנְיַן תרי"א מִצְווֹת דִּבֵּר עִמָּנוּ משֶׁה, בְּרַם אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, לֹא דִּבֵּר עִמָּנוּ משֶׁה אֶלָּא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמַעְנוּם.

כב: וא"ר יוחנן בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר (שמות ל״א:י״ח) ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות כתובים באצבע אלהים: [דף לט ע"ב] א"ר שמעון בן לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין דכתיב (במדבר ט״ז:כ״ט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהם חולים ומוטלים על מטותם ובני אדם מבקרים אותם מה הבריות אומרים לא ה' (שלחו) [שלחני] לזה. דרש רבא מ"ד (שם) ואם בריאה יברא ה' אם בריאה גיהנם [מוטב] תהיה אם לאו יברא ה'. איני והתניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן. תורה. ותשובה. גן עדן. וגיהנם. וכסא הכבוד. ובית המקדש. ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה דכתיב (תהילים צ׳:ג׳) בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן דכתיב (בראשית ב׳:ח׳) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה. כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח דכתיב (תהילים ע״ב:י״ז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. אלא ה"ק אי איברי לה פומא (הכא) מוטב ואי לא יברא ה' והא כתיב (קהלת א׳:ט׳) אין כל חדש תחת השמש ה"ק אי [הכא] לא מקרב פומא להכא ליקרב:

למנצח. זה שאמר הכתוב (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל. ר' יהודה אומר מן המדבר זכו שניתן להם תורה על ידי משה רבינו שנאמר (שמות לא יח) ויתן אל משה. וממתנה נחליאל נחלו עבודה זרה ואמרו לעגל (שם לב ד) אלה אלקיך ישראל. מנחליאל במות משנחלו עבודה זרה בא עליהם מלאך המות שנאמר (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו. ומבמות הגיא שגרמו לאותו צדיק שנקבר בגיא. והוא שירמיה אמר להם (ירמיה ב כג) ראי דרכך בגיא. ורבנן אמרי ממתנה נחליאל נחלו להקב"ה לאלוה והוא נחל אותם לאומה. וממדבר מתנה שזכו לקבל את התורה מן המדבר. אמר דוד הואיל וכן הוא אני אזמר על שתיהן למנצח אל הנחילות. דבר אחר וממתנה נחליאל לא תאמר כך אלא ממתנה נחלתי לאל. בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה היו אומרים שירה והיה להם המים [כנחל] שכל אשה שהיתה רוצה ללכת מבית אביה לבית בעלה היתה הולכת בספינה. וכן אמר דוד (תהלים קה מא) הלכו בציות נהר. אמרה כנסת ישראל מתוך שהבאר נתן לי מתנה נחלתי אותו. וכן הוא אומר (איכה ג כד) חלקי ה' אמרה נפשי. אמר להן הקב"ה אני חלקכם ואתם חלקי שנאמר (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו. אמר דוד הואיל וכן הוא אני מזמר על נחלתי. אל הנחלה אינו אומר אלא אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותי ועל הנחלה שנחלתי אתכם. ומנין אתה למד שמן המתנה נחלוהו שעד שלא ישתו מן הבאר מה היו אומרים (שמות יז ז) היש ה' בקרבנו. מששתו אמרו (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. בשתי נחילות נחלנו אותך ונחלנו את התורה. וכן אמר דוד (תהלים קיט קיא) נחלתי עדותיך לעולם. וארץ צבי נחלתי שנאמר (ירמיה ג יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים. מהו צבאות שהכל צובין בה. משל למלך שהיה יושב על שלחנו והיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן והיה עושה לו מתנות והיה בה שדה אחת והיו הכל צובין בה. אמר להן זה הוא שלי. וכן הוא אומר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים. ולמי נתן חלקו לבנו הקטן. כך יעקב חבל נחלתו. וכתיב (עמוס ז ב) מי יקום יעקב כי קטון הוא. ואף בית המקדש נחלה וכן הוא אומר (במדבר כד ה) מה טובו אהליך יעקב. ומה טובתן כנחלים נטיו. מה הנחל הזה אדם יורד בו טמא ועולה טהור אף בית המקדש נכנס בו בעוונות ויוצא בלא עוונות. וכן משה אומר (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מנוחה זו הארץ. נחלה זו בית המקדש. אמר לו דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים הם שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים. וכן הוא אומר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. אלולי שישבתי בחשך לא היה אור לי. אמר להם הקב"ה הצדקתם עליכם את הדין אני קורא לכם (ישעיה סא ג) אילי הצדק מטע ה' להתפאר: