פירוש על שמות 33:15

ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה. הנה מקודם בפרשת משפטים מצינו כשאמר השי"ת למשה רבינו (שמות כ"ג,כ') הנה אנכי שלח מלאך לפניך וגו' לא התפלל אז משה רבינו כלום ואח"כ בפרשת תשא כשאמר השי"ת ושלחתי לפניך מלאך התפלל משה רבינו שהשי"ת ילך עמו ולא מלאך. וביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצללה"ה כאן קודם החטא וכאן לאחר החטא, היינו כי שם בפרשת משפטים מיירי קודם החטא ואז היה משה רבינו בנייחא מכל הנהגות שהיה מראה לו השי"ת. אבל בפרשת תשא מיירי לאחר החטא, לזה לא היה עוד משה רבינו בנייחא משום הנהגה שהוא בלבוש, לכן היה מתפלל שינהיג השי"ת בהנהגה המופשטת מכל הלבושים.
(סוד ישרים שבת חוהמ"ס כ"ד)

ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה. כי משה בקש מהש"י אשר אף בעוד שיהיה הש"י בלבוש הזה (האמור למעלה בד"ה ויאמר וכו') גם אז אם יחטא שום אחד מישראל לא יגיע החטא לעומק הלב ולא יבא התרשלות בדעתו פן הוא ח"ו נסוג מהש"י הנקרא זה אלי, וזה שאמר ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה. כי ההבדל שבין ישראל לאומות לא יהיה תלוי רק במצות ומע"ט, כי גם הם יוכלו לעשות מעשים שיהיה להם גוון טוב, אך אף בעת שאחד מישראל יחטא גם החטא לא יהיה כמעשה האומות והוא שלא יגיע רק משפה ולחוץ ועומק לבו יהיה נקשר ונדבק בהש"י. וזה ביאר בגמ' (ברכות ל"ב:) ותאמר ציון עזבני וה' שכחני אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך שמא לא תשכח לי מעשה העגל, א"ל גם אלה תשכחנה, אמרה כנ"י שמא תשכח לי מעמד הר סיני, א"ל ואנכי לא אשכחך. ובאמת למה בזה השיב שישכח ובזה להיפך, אך כי באמת מעשה העגל היה כי רצו שהש"י יראה להם את הסדר המסודר אצלו לכל מדותיו לדורות, באיזה זמן ינהג את עולמו במדה זו ובאיזה זמן במדה אחרת, ולא יצטרכו בכל יום להתפלל להש"י שיראה להם באיזה דבר ובאיזה מדה יבחר עתה, רק יגלה להם הכל בפעם אחד וילכו בדרכיו לבטח תמיד, ולפי שלא היה נוגע החטא רק משפה ולחוץ לפיכך נשכח. אך המצות המה מעומק הלב, לזכר עולם יהיה, ולאשר נסמך פרשת שבת לפרשת העגל, כי באמת שורש חטא העגל בא להם בעת שעסק הקב"ה עם מרע"ה בפ' שבת, כי שבת מרמז על יום שכלו שבת ואז לא יוצטרכו לתפלה כי הקב"ה יראה לעין כל את סדר מדותיו כי בלתי רצונו לא נעשה שום דבר בעולם, והם הרגישו כי הש"י עוסק להנחיל להם הטוב הזה, והיה חטאם לפועל שעשו את העגל, כי עגל הוא דבר שלא נשלם עדיין וצריך להמתין עוד עד שיושלם, וגם רצו בזה קודם הזמן כי הטוב הזה ינחיל ה' לנו אך לעתיד.

ויאמר אליו. בְּזוֹ אֲנִי חָפֵץ, כִּי עַל יְדֵי מַלְאָךְ אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה: