פירוש על שמות 6:5

וגם אני שמעתי וגו' מצרים מעבידים וגו' הנה לכאורה תיבת אני הוא מיותר. ועוד אינו מובן לשון מעבידים. שהוא מפעיל. הי"לל עובדים אִתָם אכן י"ל. דהנה כאשר זעקו בנ"י עם ה'. לבקש ולחנן על נפשם מאת הש"י וית' להושיעם מן העבודה הקשה גם להצילם מצער גופם. בתוך הזעקה הבינו מעצמם בדעתם ושכלם שגם הנשמות הם בהגלות. ויותר מזה יש לזעוק על שיעבוד הקדושה שמזה באו לביטול עבדות הש"י ואז נתיישבו בלבם ושכלם הזך. על מה עשה ה' כך לנו הלא בודאי הוא עבור גודל חטאינו ופשעינו נגדו ית'. והתחילו לעשות תשובה שלימה ולתקן נשמותיהם. ושוב בתוך כך נתיישבו יותר בדעתם ושכלם מעצמם וצעקו על ד"ז יותר ויותר במר נפשם וכאב לב אוי נא לנו כי נואלנו אשר היינו ממתינים מלשוב בתשובה עד שבאו עלינו יסורין גדולים ושיעבוד גדול מהמצריים ואז נתעורר לבבינו לשוב אליו ית'. וכי פרעה הקריב את לבבינו אל אבינו שבשמים. הראוי ונכון לבני אברהם יצחק ויעקב כמונו היום לעשות כזאת. וצעקו על דבר זה במר נפשם יותר ויותר ממה שזעקו מקודם. לגודל הבושה שלא עשו תשובה לתקן פגם נשמותיהם עד הנה כ"א עכשיו ע"י המצירים ומעיקי' אותם. וזו הנאקה והצעקה היתה מכאב לבם באמת גמור וזה לא הי' גלוי לשום בריה בלתי לה' לבדו. וזהו ביאור הפסוק. וגם אני שמעתי. ר"ל אני בעצמי שמעתי את נאקת גו' היינו עם הנאקה שהם צועקים על צער הגלות והשיעבוד שומע אני עוד צעקה אחרת. אשר מצרים מעבידים אותם. ר"ל שצועקים ביותר על זה שהמצריים המצירים ומעיקים להם יהיו מפעילים ומעבידים אותם עבודת הש"י ולקרב לבבם אל הש"י ולמה לא עשו זאת מאיליהם. ולזה ואזכור את בריתי היינו עי"ז ראוי ונכון שאזכור להם הברית והדביקות שהיה לאבותיהם הק' עמי ולגאלם. כיה"ר לגאול אותנו בב"א:

וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. פירוש מלת וגם רמזנו למעלה. ואמר כי נאקת בני ישראל באה אלי כגון צעקת בני ישראל. ואזכור את בריתי מן יי' זכרנו. ובריתי ידוע. אשר נשאתי את ידי הרימותי זרוע עוזי אלי ליתן להם את הארץ וכן כי אשא אל שמים ידי. אשא את היד הגדולה אל השמים העליונים. ונתתי אותה לכם רמז לירושלים שלמעלה. מורשה כמו מאורשה. אני ה' כמה דאת אמר אני יי' הוא שמי (ישעיה מב ח):

וגם אני. כְּמוֹ שֶׁהִצַּבְתִּי וְהֶעֱמַדְתִּי הַבְּרִית יֵשׁ עָלַי לְקַיֵּם, לְפִיכָךְ שמעתי את נאקת בני ישראל הַנּוֹאֲקִים, אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר אוֹתוֹ הַבְּרִית, כִּי בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים אָמַרְתִּי לוֹ "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (בראשית ט"ו):