פירוש על שמות 6:6

לכן אמר לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. יש להתבונן מה טעם לכן אמור וגו׳. ומה טעם אלו הכפלים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. ומה טעם חזר לומר וידעתם כי אני ה׳ המעלה אתכם מתחת סבלות מצרים. ולא זכר מכל הלשונות כי אם זה הלשון. וי״ל דע שישראל במצרים היו משועבדים וקשורים בכמה קשורים קשרי הגוף וקשרי הנפש. קשרי הגוף תחת ידי השר של מצרים בכמה כשפים שעשו להם המצרים כנז׳ בזוהר בפ׳ ומת כל בכור בארץ מצרים וגו׳ וג״כ קשרי הנפש שנטמאו במעשיהם של מצרים בעבודת כוכבים ובגלוי עריות כשרז״ל (שמ״ר פ׳ ט״ז) ע״פ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח. שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע״ג כמו שמפורש ע״י יחזקאל ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו. וכתיב וימרו בי ולא אבו לשמוע לי וגו׳. ולסבה זו היתה קשה יציאת מצרים. ולא היה לה אפשרות בעולם אלמלא שקפץ הקב״ה ונשבע שיגאלם שלא תקטרג מדת הדין. כמו אדם שרואה שיצרו מתגבר עליו וקופץ ונשבע כענין בועז שאמר חי ה׳ שכבי עד הבוקר. וכן עשה הקב״ה כמו שדרשו רז״ל במדרש רבה (שם פ״ו) לכן אמור לבני ישראל. אין לכן אלא לשון שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי נשבע הקב״ה שיגאלם שלא יירא משה שמא מדת הדין תעכב גאולתן. וכענין זה יש במדרש הזוהר כתיבת יד פ׳ יתרו על פסוק אנכי ה׳ אלהיך. שאיל ר׳ ייסא זעירא וגו׳. עיין שם בזוהר החדש. ולפי זה יתפרש הפסוק הזה היטב. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים זהו שרו של מצרים ששמו מצרים. כמו והנה מצרים נוסע אחריהם. ואח״כ והצלתי אתכם מעבודתם של מצרים התחתונים. ע״ד יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל וגו׳ כי זה תלוי בזה. ואם לא היה עושה דין בעליונים אי אפשר להנצל מן התחתונים לסבה שאמרנו שקברו אותם בעליונים ע״י כשפים. ואגב אורחין תירצנו למה לא הוציאם מן הגלות מתחת יד מצרים. אע״פ שלא יבטל מלכותם מכל וכל ולא יהרוג בכוריהם אלא שאי אפשר זה בלא זה. וכל זה הצלה לגופות אבל לנפשות עדיין היו קשורים ואדוקים בכחות הטומאה של מעלה. עד שהוצרך לגאול אותם גאולה שלימה ביד חזקה ובזרוע נטויה ובשפטים גדולים כי גאולת הנפש היא קשה יותר מגאולת הגוף. וזהו שכתוב וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. כדי להוציא נפשם מיד הקליפות שלמעלה. ואח״כ ולקחתי אתכם לי לעם להכניסם בקדושה. ואז וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים שכל עוד שעדיין הם אחוזים תחת יד הקליפות לא יכירו גדולת המוציא אותם מתחת סבלות מצרים כי עדיין הם כסומים. וכמו הסומא שהיה בבית האסורים ויצא לא יכיר פחיתותו כשהיה בבית האסורים בעוד שהוא סומא. כי אם אחר שיתפקחו עיניו ויראה האור הגדול ואז ידע תכלית הפחיתות שהיה בו. כן ישראל לא ידעו מעלת האדון וגדולתו ית׳ כי אם אחר שיכנסו תחת רשותו וממשלתו. ואז ידעו כחו וגדולתו שהוציאם מתחת סבלות מצרים. וזהו שאמר יחזקאל ואעבור עליך ואראך. והנה עתך עת דודים ואשטוף דמים מעליך ואסוכך בשמן. כי יש לדקדק באלו הפסוקים כי היל״ל תחלה וארחצך במים וגו׳. ואח״כ ואפרוש כנפי שעליך וגו׳ ואח״כ אשבע לך ואבוא בברית^*ויותר טוב לומר שבתחלה נשבע להם וכרת עמהם ברית כמו שנאמר לכן אמור לבני ישראל. ואין לכן אלא לשון שבועה ונתן להם מצות פסח ומילה הם השידוכין ובמעמד הר סיני היו הקדושין ב׳ לוחות. ובזה המועד היה הכניסה:

לכן אמר לבני ישראל אני ה׳ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. יש להתבונן מה טעם לכן אמור וגו׳. ומה טעם אלו הכפלים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. ומה טעם חזר לומר וידעתם כי אני ה׳ המעלה אתכם מתחת סבלות מצרים. ולא זכר מכל הלשונות כי אם זה הלשון. וי״ל דע שישראל במצרים היו משועבדים וקשורים בכמה קשורים קשרי הגוף וקשרי הנפש. קשרי הגוף תחת ידי השר של מצרים בכמה כשפים שעשו להם המצרים כנז׳ בזוהר בפ׳ ומת כל בכור בארץ מצרים וגו׳ וג״כ קשרי הנפש שנטמאו במעשיהם של מצרים בעבודת כוכבים ובגלוי עריות כשרז״ל (שמ״ר פ׳ ט״ז) ע״פ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח. שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע״ג כמו שמפורש ע״י יחזקאל ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו. וכתיב וימרו בי ולא אבו לשמוע לי וגו׳. ולסבה זו היתה קשה יציאת מצרים. ולא היה לה אפשרות בעולם אלמלא שקפץ הקב״ה ונשבע שיגאלם שלא תקטרג מדת הדין. כמו אדם שרואה שיצרו מתגבר עליו וקופץ ונשבע כענין בועז שאמר חי ה׳ שכבי עד הבוקר. וכן עשה הקב״ה כמו שדרשו רז״ל במדרש רבה (שם פ״ו) לכן אמור לבני ישראל. אין לכן אלא לשון שבועה שנאמר לכן נשבעתי לבית עלי נשבע הקב״ה שיגאלם שלא יירא משה שמא מדת הדין תעכב גאולתן. וכענין זה יש במדרש הזוהר כתיבת יד פ׳ יתרו על פסוק אנכי ה׳ אלהיך. שאיל ר׳ ייסא זעירא וגו׳. עיין שם בזוהר החדש. ולפי זה יתפרש הפסוק הזה היטב. והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים זהו שרו של מצרים ששמו מצרים. כמו והנה מצרים נוסע אחריהם. ואח״כ והצלתי אתכם מעבודתם של מצרים התחתונים. ע״ד יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל וגו׳ כי זה תלוי בזה. ואם לא היה עושה דין בעליונים אי אפשר להנצל מן התחתונים לסבה שאמרנו שקברו אותם בעליונים ע״י כשפים. ואגב אורחין תירצנו למה לא הוציאם מן הגלות מתחת יד מצרים. אע״פ שלא יבטל מלכותם מכל וכל ולא יהרוג בכוריהם אלא שאי אפשר זה בלא זה. וכל זה הצלה לגופות אבל לנפשות עדיין היו קשורים ואדוקים בכחות הטומאה של מעלה. עד שהוצרך לגאול אותם גאולה שלימה ביד חזקה ובזרוע נטויה ובשפטים גדולים כי גאולת הנפש היא קשה יותר מגאולת הגוף. וזהו שכתוב וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. כדי להוציא נפשם מיד הקליפות שלמעלה. ואח״כ ולקחתי אתכם לי לעם להכניסם בקדושה. ואז וידעתם כי אני ה׳ אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים שכל עוד שעדיין הם אחוזים תחת יד הקליפות לא יכירו גדולת המוציא אותם מתחת סבלות מצרים כי עדיין הם כסומים. וכמו הסומא שהיה בבית האסורים ויצא לא יכיר פחיתותו כשהיה בבית האסורים בעוד שהוא סומא. כי אם אחר שיתפקחו עיניו ויראה האור הגדול ואז ידע תכלית הפחיתות שהיה בו. כן ישראל לא ידעו מעלת האדון וגדולתו ית׳ כי אם אחר שיכנסו תחת רשותו וממשלתו. ואז ידעו כחו וגדולתו שהוציאם מתחת סבלות מצרים. וזהו שאמר יחזקאל ואעבור עליך ואראך. והנה עתך עת דודים ואשטוף דמים מעליך ואסוכך בשמן. כי יש לדקדק באלו הפסוקים כי היל״ל תחלה וארחצך במים וגו׳. ואח״כ ואפרוש כנפי שעליך וגו׳ ואח״כ אשבע לך ואבוא בברית^*ויותר טוב לומר שבתחלה נשבע להם וכרת עמהם ברית כמו שנאמר לכן אמור לבני ישראל. ואין לכן אלא לשון שבועה ונתן להם מצות פסח ומילה הם השידוכין ובמעמד הר סיני היו הקדושין ב׳ לוחות. ובזה המועד היה הכניסה:

לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי וכו' וגאלתי וכו' והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ראוי להתבונן באמרו והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ה' הא כבר אמר למעלה אמור לבני ישראל אני ה' גם הלשון כפול והייתי כו' וידעתם כו' שהי' די באמרו וידעתם כי אני ה' גם בברכות פליגי בהמוציא אי לשעבר משמע אי להבא משמע ומסיק דרבנן סברי דלשעבר משמע והכי קאמר כדמפקינא לכו עבידנא לכו מילתא כי היכי דידעתון דאנא דאפקית לכו דכתיב וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא וכו' והוא ג"כ בלתי מובן מהו הכוונה במילתא דעביד בהדייהו שזה מילתא דפשיטא שלאחר שיצאו ידעו שהוא יתברך הוציאם אך נראה לומר ע"פ מאמרם ז"ל באבות כל המקבל עליו עול מלכות שמים מעבירין ממנו עול מלכות ועול ד"א וכל הפורק ממנו עול מ"ש נותנין עליו עול מלכות ועול ד"א. כי האדם צריך שיהי' עליו עול מ"ש בכל עת ובכל רגע הגם שקשה זאת מאוד ולא דבר קטן הוא שיבוא האדם לידי מדה זאת שיהי' עליו עול מלכות שמים תמיד. אך העצה לזה הוא שירגיל האדם את עצמו מעט מעט בכל פעם עד שירגיל א"ע שיקבל תמיד עול מלכותו ית' וכשירגיל א"ע כך אזי ההרגל תִעָשה אצלו לטבע ויהיה נקל לו אח"כ לקבל עליו עול מלכות שמים תמיד ועי"ז מעביר ממנו עול מלכות ולא יהיה לו שום יראה ופחד ממשא מלך ושרים ועפ"ז יתבארו הכתובים לכן אמור לבני ישראל אני ה' פי' כמאמרם ז"ל במסכת ר"ה אני ה' זהו מלכות ר"ל שתקבלו לו עול מלכותי ועי"ז יופרק מאתכם עול מלכות בשר ודם ואז והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודרם שממילא לא יהי' עליכם עול סבל מלכות מצרים ועבודתם מחמת שקבלתם עליכם עול מלכות שמים והעצה לבוא לידי מדה זו רמז באמרו והייתי לכם לאלהים אלהי"ם גימטריא הטב"ע ר"ל שתרגילו עצמכם מעט מעט עד שיוקבע אצליכם ויהיה ההרגל נעשה לטבע וכשתעשו כן אז וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים אני ה' אלהיכם דייקא שקבלת עול מלכותי היא שעמדה לכם שעי"ז נפרק מאתכם עול פרעה ועמו ועפ"ז יובנו ג"כ המשך יתר הכתובים ג"כ. ונקדים לשון המדרש שמובא למעלה ג"כ וזה לשונו בא דבר אל פרעה מלך מצרים המשל אומר מן שטיא לית הנייא אלא מן קצייא וידבר משה לפני ה' לאמר וכו' עכ"ל המדרש ופי' המ"כ בשם הערוך שמן עצי שטים אין הנאה לאדם ממנו אלא א"כ יקציצנו ויעשה ממנו כלים או יסיקנו כך פרעה אינו ראוי אלא ללקות ויש לתמוה על המדרש שהביא אח"כ תיכף פסוק וידבר משה לפני ה' ולא פי' עליו כלום ומה ענינו לכאן וע"פ דברינו יובן שמשה אמר להם לישראל שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ועי"ז יופרק מעליהם סבל מצרים ולא תיראו מהם כלל אך ישראל מחמת קוצר רוחם וקשי עבודתם לא יכלו לבוא לידי מדה זו לקבל עליהם עול מלכות שמים מרוב פחד פרעה ועמו שהי' עליהם לכך אחר שאמר הכתוב שלא שמעו אל משה מקוצר רוח גמר אומר בא דבר אל פרעה מלך מצרים ופי' בו המדרש שאין פרעה ראוי אלא ללקות ור"ל כי אחרי אשר בנ"י אין להם יכולת לקבל עול מלכות שמים מקוצר רוח ורוב עבודה מן ההכרח שאין פעולה אחרת רק שילקה פרעה בעשר מכות ואז יראו בני ישראל בחוש שפרעה הוכה עבורם תהיה הרווחה בלבם לקוצר רוחם ויוכלו לקבל עליהם עול מלכות שמים אמנם משה חשש אולי אמץ פרעה את לבבו ולא יאבה לשלחם והרי רצון הש"ית הוא שלא יצאו עד שירגילו א"ע תחלה בקבלת עול מלכות שמים והם עדיין לא יכלו לבא לזה עד כה לזה אמר הכתוב וידבר משה לפני ה' לאמר וכו' ואיך ישמעני פרעה לכאורה מלת לאמר מיותר ולדברינו יובן היטב שמשה רצה לפעול בדיבורו זה שיהי' האמת כן שלא ישמע לו פרעה עד שילקה וזהו וידבר משה לפני ה' לאמר הן וכו' ואיך ר"ל שמשה אמר לפני הש"ית שמוטל עליו לאמר דבר זה כדי שיפעל בדיבורו שלא ישמע אליו פרעה כדי שיכוהו בעשר מכות וילמדו ישראל לקבל עליהם עול מלכות שמים טרם יצאו ממצרים ולזה יעתיק המדרש פסוק זה כמובן וזה שאמרו ז"ל דכי מפקינא לכו עדינא לכו מילתא דידעתון דאנא דאפקית לכו שנאמר וידעתם כי אני ה פי' שלא אוציא אתכם עד שאכה פרעה שתהיה לכם הרווחה לקבל עליכם עול מלכות שמים טרם תצאו ודו"ק.