ילקוט שמעוני על התורה
ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' אמרה שרה יודעת אני מהיכן היא מכתי לא מפני כשפים ולא מפני קמיע שאני צריכה אלא עצרני ה' מלדת אולי אבנה גם אנכי ממנה תני כל מי שאין לו בנים [כאילו מת] כאילו הרוס. כאילו מת שנאמר ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. כאילו הרוס אולי אבנה ממנה ואין בונין אלא ההרוס. וישמע אברם לקול שרי לקול רוח הקודש שבה כמה דאת אמר ועתה שמע לקול דברי ה'. ותקח שרי אשת אברם את הגר לקחתה בדברים א"ל אשריך שאת מידבקת לגוף הקדוש הזה:
ילקוט שמעוני על התורה
ישפוט ה' ביני וביניך ובנך כתיב כבר כתיב ויבוא אל הגר ותהר ומה ת"ל הנך הרה אלא מלמד שנכנסה בה עין הרע והפילה עוברה. אמר ר' חנין אילו אלישע הנביא אמרה ברוח הקדש די. ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך וגו' אמר לה מה איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה כתיב לא תתעמר בה וגו' ודא מאחר שצערנו אותה אנו משעבדים אותה לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה כתיב לעם נכרי לא ימשול למכרה וגו' וזו מאחר שעשינוה גבירה נעשה אותה שפחה לא איכפת לי לא בטובתה ולא ברעתה. ותענה שרי ותברח מפניה ר' אבא בר כהנא אמר מנעתה מתשמיש המטה רבי ברכיה אמר קפחתה בקורדיקון על פניה רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר דליין וסנדלריאות הוליכה לה למרחץ. בדרך שור באורחא דחלוצא. ויאמר הגר שפחת שרי מתלא אמר אם אמר לך חד אודניך דחמר לא תהימן תרין עביד לך פרומי כך אברהם אמר הנה שפחתך בידך המלאך אמר הגר שפחת שרי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת מנא הא מילתא דאמרי אינשי חברך קרייך חמרא אוכפא מוש לגביך דכתיב ויאמר הגר שפחת שרי וגו' ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גברתך אף על פי שתתעני תחת ידיה: