מסכת סופרים
עשר נקודות בתורה (בראשית ט״ז:ה׳) ישפוט ה׳ ביני וביניך יו"ד שביניך נקוד (שם יח) ויאמרו אליו אי"ו נקוד (שם יט) ולא ידע בשכבה ובקומה וי"ו נקוד שבקומה (שם לג) ויפול על צוארו וישקהו כולו נקוד (שם לז) וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם את נקוד (במדבר ג׳:ל״ט) אשר פקד משה ואהרן אהרן נקוד (שם ט) או בדרך רחוקה ה"י נקוד (שם כא) ונשים עד נפח אשר רי"ש נקוד (שם כט) ועשרון עשרון שבחג בי"ט הראשון וי"ו שבעשרון השני נקוד (דברים כ״ט:כ״ח) הנסתרות [לה׳ אלהינו] והנגלות לנו ולבנינו עד עולם עיין שבעד נקוד:
אבות דרבי נתן
עשר נקודות בתורה אלו הן ישפוט ה' ביני וביניך (בראשית ט״ז:ה׳) על י' שביני״ך נקוד מלמד שלא אמרה לו אלא על הגר וי״א על המטילין מריבה ביני וביניך. ויאמרו אלי״ו איה שרה (שם יח) נקוד על אי״ו שיודעין בה ומבקרין אחריה. (נקוד על) בשכבה ובקומה (שם יט) נקוד על וי״ו שבקומה הראשון מלמד שלא הרגיש אלא בעמידתה (של צעירה) כיוצא בו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקה״ו (שם לג) כולו נקוד מלמד שלא נשקו באמת. ר״ש בן אלעזר אומר נשיקה זו של אמת וכולן אינן של אמת. כיוצא בו וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם (שם לז) נקוד על א״ת מלמד שלא לרעות הצאן הלכו אלא לאכול ולשתות (ולהתפתות). כיוצא בו כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן (במדבר ג׳:ל״ט) נקוד על אהרן למה מלמד שלא היה אהרן מן המנין. כיוצא בו או בדרך רחוק״ה (שם ט) נקוד על ה' שברחוקה מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מן אסקופת עזרה ולחוץ. כיוצא בו ונשים עד נופח אשר עד מידבא (שם כא) נקוד על רי״ש שבאש״ר למה מלמד שהחריבו העובדי כוכבים ולא החריבו המדינות שלא החריבו עובדי כוכבים אלא המדינות. ועשרון עשרון (במדבר כ״ט:ט״ו) של יו"ט הראשון של חג הסכות נקוד על עשרו״ן בוי״ו למה מלמד שלא יהא שם אלא עשרון אחד כיוצא בו (דברים כ״ט:כ״ח) הנסתרות לה׳ אלהינו והנגלות לנ״ו ולבנינ״ו נקוד על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד למה אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם אומר לי יפה כתבת אעביר נקודה מעליהן. אחת עשרה היא [והיא כתיב ביו״ד] בתורה. הראשון הוא מלך בלע היא צוער. הלא הוא אמר לי אחותי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא. הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר. וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה. והיא הפכה שער לבן. ואם יראנה הכהן [וגו׳] והיא כהה. והיא תראה את ערותו. את אביה היא מחללת. (בקנאות) ונסתרה והיא נטמאה (והיא לא נתפשה). או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה:
בבא קמא
אמר רב חנן המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה שנאמר (בראשית טז, ה) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך וכתיב (בראשית כג, ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה והני מילי דאית ליה דינא בארעא